בסערה נפשית מחרידה

שלום לכולם.

יש לי בעיה שקצת קשה לי לדבר עליה. זה דבר שנמשך כבר המון שנים. משהו שבאופי שלי ואני לא יודע איך לצאת מזה.
אני בגיל 20 ו... (שומר על אנונימיות) ואני אדם מאוד קריאטיבי. אני מצייר, בונה, אוהב טבע, אוהב לעשות דברים משמעותיים. וכמו כל האומנים אני לעולם לא מרגיש מסופק.

בילדות הייתי ילד רגיש ולאט כשגדלתי נפתחתי יותר ואז.. הכל השתבש בגיל ההתבגרות.
הכל נהיה שחור ומבלבל. ההורים רבו כל היום ואני חיפשתי את הבריחה, את המקום השקט שלי, את המקום בו אף אחד לא יציק לי. החברה לעגה לי כי התנהגתי מוזר, דיכאו אותי וגרמו לי להרגיש שכל היצר האומנותי שלי לא מתאים לעולם הזה. נכנעתי, דעכתי, ונכנסתי לדיכאון.

הגעתי לטיפול פסיכיאטרי וטופלתי ב6 סוגי כדורים: ריספרדל, טיגריטול, קלונקס, פרוזאק, פאקסט, ליתיום. הכדורים שיתקו אותי בגיל העשרה ובקושי הצלחתי להוציא מעצמי יצירות ולהרגיש שאני שווה משהו בכלל, אבל הצלחתי לצייר ולבנות פה ושם מתחת לאש ורעש הקרב של ההורים שכל היום חיפשו מי אשם ולא הבינו שהם פוגעים בי ובאחים ומדכאים את התא המשפחתי.

סבלתי מחרדות קשות עד להזיות. ומידי פעם ומהתקפים פסיכוטיים שהוציאו אותי מהכלים וגרמו לי להפוך מתלמיד מצטיין לתלמיד מבריזן שרוב היום בילה את שמנו בבית אל מול המחשב ועם בעלי חיים שבאו והלכו מידי פעם מתוך הרצון שלי להתחבר לטבע ולאמת שבתוכי. הצלחתי לחצות את הים הסוכער הזה איכשהו ואז הכרתי את החברה הראשונה. התגייסתי לצבא ולקחתי קלונקס ללא ידיעה של אף אחד כדי להתמודד עם הלחץ האיום שהורגש בתוכי.

בצבא הייתי חייל בעייתי בהתחלה אבל עם הזמן הפכתי למצטיין והרגשתי ששוב אני מתחיל לחזור לעצמי. החברה הראשונה תמיד תמכה אבל גם ספגה את ההתקפי עצבים שלי שלא היו בכוונה. המון זעם, המון כעס היה בי, המון רגעים של רצון לבכות בלי להצליח להזיל אפילו דמעה. הרגשתי כאילו הכל מתייבש בי והתחלתי לריב עם ההורים כדי לפרוק את המתח ולהפיל עליהם את האחריות.
הכל ממש הסתבך ואז אבחנו אותי כחולה "מאניה דיפרסיה" ו OCD. נתנו לי כדורים, ניסיתי וזרקתי כי הם הורסים הרבה בפנים בלי ששמים לב.

השתחררתי מהצבא כשהחברה הראשונה ברחה כי גירשתי אותה מהחיים שלי, פשוט הרגשתי שהיא סבלה מספיק והיא סתם נלחמת עליי. ידעתי שהיא לא תעזור לי עם כל האהבה וגירשתי אותה ביום אחד שחטפתי עצבים מערבוב של הכדורים על אלכוהול.
הכרתי חברה חדשה וכיום היא נלחמת איתי יחד על ההתחזקות שלי. אני מאצין בה אבל גם אותה אני שובר מידי פעם ומתפרץ.

המצב הנוכחי נראה ככ: ההורים התגרשו ואני חי עם אחד מהם, אני מקבל התקפי עצבים וזעם על אבא ושונא את כל מה שהוא עושה. עם אמא אני במריבות על בסיס יומיומי. שאר המשפחה רואה אותי כמרדן וכעסן. החברה היא היחידה שמאמינה בי וסופגת את הכל. התחלתי טיפול פסיכולוגי כי אני כבר לא יכול לסבול את זה. אני מתכנן איתה חיים יפים ובא לי לפתוח עסק טוב ולהיות בנאדם יותר גדול ומאושר.

אני אוסיף שיש לי חרדות על מה יהיה מחר ופחד ממחלות ומוות קשה ביסורים או אפילו סתם מוות פתאומי.
אני משגע את כל הסביבה וחייב עזרה. ודרך רצינית לרפא את עצמי כי אני חסר סבלנות והתחלתי לחשוב קצת בצורה אובדנית ואלימה.
אני נחלש וזקוק לעזרה של אדם מקצועי שלא יבקש ממני כסף ויגמור לי את הכיס.
אני מתכנן כבר הרבה זמן להביא חיית מחמד שתרגיע אותי אבל אמא שלי לא מוכנה לשום דבר ואני תקוע איתה בבית עם מגבלות כמו של ילד בן 16.
הכסף מלחיץ אותי, הדאגות גוברות, אני חייב עזרה...

אני מבקש ממכם. אם יש שם מישהו