חשש לאחותי

אחותי מאובחנת כמאניה דיפרסיבית כ 10 שנים. היא בת 40. מתגוררת בחו"ל.
לפני שבוע ילדה תינוקת ראשונה. במהלך ההרויון הפסיקה לקחת את התרופות מחשש לעובר.
נסעתי אליה לסופשבוע כדי לעזור עם התינוקת
במהלך שהותי בחברתה במשך 3 ימים, נתקלתי בהתנהגויות שגרמו לי לחשוש לשלומה.
קצת רקע- היא עברה לחו"ל לפני כ 4 שנים, למדה שפה, למדה אמנות ומצאה עבודה בצוחמה. לאורך השנים היתה תמיד עם תרופות. במשך כך 4 השנים התגוררה תחת חסותה של קרובת משפחה שנתנה לה קורת גג, ולעיתים קרובות עזרה נוספת כספית.
מרגע שגילתה שהינה בהריון, הפסיקה את התרופות. עברה לגור עם קרובת המשפחה בביתה. סביב אמצע הדרך, אחותי נכנסה לשמירת הריון בשל התקצרות צוואר הרחם. מאותו רגע שכבה במיטה ללא מעש עד הלידה- גם אחרי שעברה שבוע 37, 38. קרובת המשפחה- נקרא לה אן. אן ליוותה את אחותי במשך כל תקופת ההריון, ארחה אותה בביתה, ליוותה אותה לביקורי רופא ואף למיון בעת הצורך. בישלה עבורה, כיבסה וכו'.
מיד עם הלידה וחזרתה לבית של אן, אחותי הסתגרה בחדרה- הטענות המרכזיות של אחותי כלפי אן -מלוכלכת, אינה מתקלחת, אינה מחליפה בגדים, שקרנית, לא מתחשבת, צועקת כל הזמן, אינה שוטפת ידיים, מסריחה, רכלנית, כל הזמן מלכלכת עליה עם זרים, חצופה ועוד..
אחותי החליטה שאינה רוצה כלום מאן- לא ארוחות לא כביסה, לא לשמוע ולא לראות אותה, ובטח שלא תתקרב לתינוקת החדשה.. נוצר מצב בו אחותי מתגוררת בביתה של אן אך אינה מדברת איתה, אינה מקבלת אותה בחדרה, מתנהגת בצורה איומה, פוגעת ולטעמי- אינה רציונלית.
מיותר לציין שאן פגועה עד עמקי נשמתה ואינה מבינה מה רע עשתה לאחותי..

דיברתי עם אחותי לא מעט בשלושת הימים הללו- ניסיתי להבין מהיכן מגיעות הטענות- לחלקן יש איזשהו קשר למציאות- אך הקשר דל ורופף ואינו מצדיק תחושות קיצוניות אלו, בעיקר לאור העובדה שאחותי הינה אורחת בביתה קרוב לשנה..

שאלתי בזהירות על תחושותיה בגל של מחלה, במאניה, בדיפרסיה- ואיך היא מרגישה היום- היא טוענת שמרגישה טוב. שהכל בסדר.

שאלתי אם אולי תרצה להתייעץ עם הרופא שלה, עכשו שהיא לאחר הלידה, אולי יהיה לו מה לומר- אמרה שאין צורך. שבהזדמנות היא תעשה MRI לראש ותבדוק מה מצב הכימיכלים. ובכלל- היא טוענת שנאמר לה שיתכן שלאחר 10 שנים עם תרופות ניתן להפסיק, אם מרגישים טוב.

אני דואגת לה מאוד, במיוחד כאשר יש נפש נוספת התלויה בה לחלוטין.

האם אני דואגת לחינם או שיש לי סיבה לדאגה?
מה אני יכולה לעשות? כיצד לדבר איתה על הנושא מבלי לגרום לה להסגר בפני?
איך, אם בכלל, אוכל לעזור מרחוק, ממדינה אחרת?

תודה, די