מחשבות טורדניות?

שלום,
חויתי לפני מספר שנים מעין משבר נפשי שהסיבה שלו הייתה מחשבות טורדניות. מה שבעצם היה הוא שהשתחררתי ממסגרת דיי לחוצה ונורא ציפיתי לשחרור הזה. כשהשחרור הגיע, דאגתי שמשהו יפגע בתחושת "ההנאה" ובתוכניות שיש לי לאחר שסוף סוף הגיע אותו השחרור המיוחל, מעין דאגה כללית שהמצב שכל כך חיכיתי לו ייפגע ולא אוכל "להמשיך" כרגיל.

הדאגה שלי התבטאה בצורה של מחשבה/דאגה שיש "משהו" שמטריד/מציק לי ואיני בטוח בו (לא הבנתי בדיוק מה עובר עליי ובאותו שלב לא יכולתי להגדיר את ההרגשה הזו) - וכל עוד איני בטוח עניין הזה שמטריד ומדאיג אותי - איני יכול "להמשיך הלאה" ולהתעסק בעצם בשגרת החיים הרגילה.
הבעיה הפכה לטורדנית ולא יכולתי להוציא מהראש שלי את המחשבה שיש משהו שמטריד אותי (ואכן היה, אותה דאגה שהפכה לטורדנית). חוויתי תחושת בלבול חזקה לאורך התקופה בנוסף למחשבה הטורדנית. כשכן הצלחתי לפרק זמן קצר לא לחשוב על הבעיה, תמיד היא נזכרה "לצוץ" במעין שאלה של "האם הבעיה עדין מציקה לי?" "האם אני בטוח בעצמי?" וכן זה רק הדאיג והציק לי יותר. בסופו של דבר הצלחתי לצאת מהמעגל השלילי הזה והמשכתי בחיי. כאשר כן נזכרתי בבעיה שהייתה, הרגשתי בטחון כלפיה והגדרתי אותה בתור סתם "פחד" ו"דאגה".

לא מזמן השתחררתי מצה"ל והמחשבה הזו חזרה שוב, כנראה מאותה סיבה של "פחד" להרוס את המצב ופחד להרוס את התחושה הטובה של השחרור, יחד עם כל התוכניות החיוביות שתכננתי. בהתחלה היא לא ממש הטרידה והדאיגה אלא יותר בעניין של "לחקור" ולנסות להבין את אותה בעיה שהייתה, אבל מהר מאוד התחלתי שוב לדאוג ולפחד ממנה ושוב היא הפכה לטורדנית.
הגעתי למסקנה שהבעיה מקורה בפחד ודאגה, ומפחד שאיני חזק ומספיק כדי להתמודד איתה, לכן אני יודע שהיא "רגישה" עבורי ולכן היא מגיעה.
אני מרגיש שסה"כ אני בשליטה ואני מצליח לתפקד, אך אשמח לכל תגובה ורעיון שיעזרו לי להתמודד עם הבעיה ולא לפחד ממנה יותר. תודה!