מצב קשה שלא משתפר

שלום,
אני מטפל בידידה שותפה שלי, בת 29, שבמשך היום סובלת מחרדות והתקפי כאבים קשים מאוד (עד כדי בכי) בראש, בגב, בצוואר וברגליים וחולשה עד כדי קושי בהליכה/עמידה (מתקשה אפילו ללכת לשרותים בזמן האחרון) וגם התקפי בכי ופניקה משתקים והיא כמעט ואיננה מסוגלת להיות לבד מחוץ לבית בכלל בגלל אגורפוביה קשה. רב התסמינים הם קשים פיזית ולא נראה שמגיעים כתוצאה מחשיפה לגרוי ספציפי אלא פשוט נוחתים בצורה רנדומלית או שקיימים באופן די קבוע..

היא מטופלת בכרדורי הרגעה (בממוצע לוקחת ככדור לוריבן אחד ביום) ומנון מקסימלי של SSRI/SNRI שפסיכיאטר כלשהו שרואה אותה מחליף מדי פעם (כרגע זה פרוזק) ומועילים מעט על מצב רוחה. האפקט המרכזי של התרופות הוא שעלתה בשנים האחרונות כמעט 40 קילוגרם תוך כדי אכילת כמות אוכל מעטה מאוד - כמעט תת תזונה.
בנוסף סובלת מיחס מורכב לאוכל, כמעט איננה מרגישה תחושות רעב ותאבון, אוכלת רק אוכל מסוים ומוכר, ובדרך כלל תזונתה היא 2-3 סנדביצים עם גבינה ביום. בנוסף רואה פסיכולוג בחודשים האחרונים שאמור להתעסק ב
CBT. כמו כן מטופלת בכדורי ברזל (בבדיקת דם נמצאה כמות נמוכה ביותר של ברזל חופשי 21) ובאלטרוקסין להיפותאירוידיזם.

לא ברור לי איך, אבל אחרי ארבע שנים שסובלת מהמצב שרק מתדרדר, לא איבדה את שמחת החיים והמוטיבציה להלחם על החלמתה ולא נפלה לדכאון. עם זאת בזמן האחרון מתחיל לחלחל היאוש והעייפות מלחימה במלחמה שאולי אבודה מראש ומתחילים דיבורים על חוסר טעם בחיים וחוסר כח להמשיך להלחם ורצון להיות מאושפזת באופן קבוע כדי לא לסבול ולקחת כדורים או סמים.

שאלתי היא האם יש איזושהו טפול או רעיון קיצוני יותר שיכול לעזור? טפול נוסף/אלטרנטיבה או איזה דרך שלא ניסינו איזה מומחה/מרפאה/טפול חשמל/קבוצת תרופות חדשה שיכולה לעזור? או שפשוט זו באמת מלחמה אבודה מראש וכנראה שנידונה לסבול מהמצב למשך שארית חייה? מה מומלץ לדעתכם לעשות במצב כזה?

תודה לכם מראש

אורן