פחדים

שלום רב,

אני בת 25 וסובלת מפחדים אשר צצים מידי פעם ומפריעים לי עד מאוד.
אני מתפקדת היטב בחיי היום-יום (סטודנטית+עובדת+מנהלת מערכת זוגית ארוכת שנים) אך עם זאת - אני מופנמת וביישנית ולעיתים לא מרגישה נוח לדבר מול אנשים (בייחוד זרים או אנשים שאני מרגישה "נחותה" מהם). המופנמות הזאת מאוד מעיקה לי אבל אני לא מצליחה להתגבר עליה. לעיתים אני מרגישה כאילו הייתי רוצה להיות אדם אחר, "רגיל", שכן אני מרגישה שונה מרוב האנשים.
לדוג', אינני מצליחה להיפתח כלפי משפחתו של בן-זוגי כי אני מרגישה פחות טובה ומוצלחת מהם. הם מקבלים אותי ושמחים כי בן זוגי עימי, אך עדיין אינני מצליחה להשתחרר מתחושה זו ולהתנהג עצמי בקרבתם. אני חושבת שאולי יש לי גם בעיית תקשורת כלשהי. אין לי גם הרבה חברות קרובות.
בעבר חוויתי התקף חרדה כאשר התחלתי את לימודיי האקדמיים לפני כשנתיים-בעקבות כך פרשתי מהלימודים. שנה לאחר ההתקף התחלתי ללמוד שוב, הפעם מקצוע אחר ובמקום אחר וגם הפעם ההתקף חזר והיה אף קשה יותר. ההתקף נבע בעיקר מפחד להיכשל בלימודים. לאחר כשבועיים ובסיוע של "ציפרלקס" ההתקף עבר ואני שבתי ללימודיי ולתפקד.
מאז חלפה כמעט שנה ומידי פעם צצים בי פחדים בעיקר לגבי עתידי כמו "מה אם אסיים את התואר ולא ארצה לעסוק בתחום?" או מ"האם אהיה מאושרת?" "האם אי פעם אצליח להיות "רגילה"? אני אדם מאוד לחוץ ולא "זורם" בקרבת אנשים וזה גורם לי לחוש שונה.
אני חושבת שהפחדים הללו נובעים בעיקר מתחושת נחיתות ומחוסר בטחון עצמי. אני לא מעריכה את עצמי ולא בטוחה שאצליח בחיי אף על פי שעד כה הישגיי היו גבוהים למדי בתחומים שונים.
יש לציין כי לאחר התקף החרדה הראשון עברתי טיפול קוגנטיבי-התנהגותי אך אינני חושבת כי הדבר עזר. מחשבות שליליות ופחדים אינם מרפים.
אינני יודעת אם הדבר קשור, אך יש לציין כי איבדתי את אמי בגיל 21 ולאחר שנה וחצי, גם את אבי.

אשמח לכל ייעוץ והכוונה,
תודה רבה.