חרדה

שלום.
אני מחפשת עבודה ויש לי בעיה מציקה מאוד של חרדה מבני אדם, פשוט חרדה מעצם הקיום שלי.. אני לא מסתכלת לאנשים בעיניים כי אני מסמיקה תוך שניה.. אמרו לי שזו חרדה חברתית, מה שנראה לי נכון, אבל נראה לי שזו גם כפייתיות, כאילו המח שלי עושה לי דווקא, למשל להסמיק ברגע הכי לא נעים, לצחוק ברגע עצוב...
זה מתקשר לעבודה כי ראיתי חנות נחמדה בעיר של נעלי נשים (משום מה עם גברים יותר קשה לי) שחשבתי לנסות ללכת לשאול אם הם מחפשים עובדים, אבל אני כבר שבוע מתכננת לי בראש איך לעשות את זה ולגשת לשם..
החרדה היא מטורפת, המחשבות הן שהמנהלת שם תביט בי במבט כאילו נפלתי מהירח או שאני אתקבל ואז פתאום כל פעם שמישהו ידבר איתי אני אסמיק ויחשבו שאני קצת אהבלה לגמריי, ההסמקה הזאת יוצרת מצבים ממש מביכים.. זהו שאני כבר מובכת מראש!

מה אני יכולה להגיד לעצמי כדי להתעודד ללכת לשאול אם הם צריכים עובדים...?

תודה