זכות לפחד?

ד"ר שלום
אתמול ישבתי עם בעלי בבית קפה כדי לצפות במשחק כדורגל.
לפנינו היה שולחן ריק שחיכה למזמיניו.
לפתע הגיע אדם במראה מזרחי שנ ראה כבן חמישים חובש כיפה שהתיישב לפנינו ונראה מאוד מאוד מוזר בהתנהגותו.
ואני אסביר: הוא לא הפסיק להסתכל בצורה מוזרה ואובססיבית ימינה ושמאלה ולאחור, נראה מודאג ועצבני הדליק סיגריה ועישן אותה בצורה מוזרה ועצבנית.
שהמלצרית שאלה אותו אם הוא יודע שהמקום לא כשר הנהן בראשו וכשעזבה הוא הוריד את הכיפה.
אני מודעת לכך שתקופת הפיגועים, טפו טפו לכאורה איננה רבלבנטית אבל חשתי פחדדדדדדעצום שלא הניח לי ושיתפתי את בעלי בכך. בעלי זלזל בתחושותיי והמשיך לצפות במשחק.
לפתע חשתי צורך עז לקום ולצאת מהמקום וידעתי שבעלי לא יבין לכן אמרתי לו שאני קמה לשירותים והוא הפציר: שבי!
בכל זאת קמתי ויצאתי לשירותים ולאחר מספר דקות שהצצתי מרחוק ראיתי שהבחור החשוד עדיין שם משיך בהתנהגותו המוזרה כאילו סורק את המקום באובססיה מציץ בשעונו ומשדר המון לחץ. החלטתי לצאת להירגע ולהסתובב בין החנויות שהיו במקום במחשבה שבעלי צופה במשחק הארוך.
לאחר כחצי שעה חזרתי שוב וראיתי שהשולחן בו ישב בעלי ריק ויצאתי לכיוון החניה לחפשו.
מסתבר שהוא לא היה ברכב אלא בחיפושים אחריי בזמן שחזרתי ואח"כ ושב למסעדה.
לאחר 45 דקות מרגע ישצאתי לראשונה שבתי שוב למסעדה וראיתי אותו יושב באותו השולחן.
הוא ביקש מיד חשבון וכשהגענו לרכב הכל התפוצץץץץ, הוא טען שאני חולת נפש ואפילו בכה וטען שאיבדתי פרופורציות ושאני חרדתית ועשיתי לו בושות כי שלח מלצריות לחפש אותי בשירותים וזז כמה פעמים לשולחן אחר ושאנשים הרגישו.
אציין גם שכשחזרתי ראיתי שהבחור החשוד יושב עם מישהי שכנראה חיכה לה והרגשתי מטומטמת אך הפחד עבר.
אציין גם כי תוך שיצאתי הרגשתי שאולי עליי לעדכן את המלצרים אך התנהגותו של בעלי גרמה לי לחשוב שיש סיכוי רב שאני לא נורמלית.
אני כעת לא מבינה האם הפחד שלי הוא בעצם נורה אדומה שקיימת אצלי כיוון שהאדם הסביר אמור לשים לב לסימנים חשודים תוך העובדה שבעלי בכלל הרבה פחות זהיר ממני או שמא אני באמת לא נורמלית? האם הייתי אמורה להתבייש בהתנהגותי או שמא זכותי לפחד במצב כזה?
איך נראית לך בכלל ההתנהגות של שנינו?

תודה מראש,
אריאלה