אמא חרדתית לארבעה בנים

הילדים הם האוצר הכי יקר שלנו – ליתר דיוק, הם כל החיים שלנו – ואך טבעי שנדאג להם מאד ונחשוב כל הזמן על ביטחונם. זה מאד שכיח ונורמלי שהורה יחשוב במהלך היום, מדי יום, על ביטחון ילדיו, ובמיוחד פנטסיות על תרחישי אסון או שכול! רובנו גם נוטים לתעל את מכלול הדאגות שלנו למוקד מסוים (תאונות דרכים, הטרדה מינית או טראומות אחרות להן נחשפנו בעבר) – והמוקד השכיח ביותר לדאגות הורים הוא השירות הצבאי. המחשבות נעשות "טורדניות" רק כאשר אנו לא נותנים להן לגיטימציה! במילים אחרות, אין כאן שום בעיה של ממש כל זמן שאת לא מסתבכת עם זה ש"אני לא אמורה בכלל לחשוב על זה" או "אני אובססיבית מדי לגבי זה" וכד'.
עצתי לך – אמרי לעצמך שכל הדאגות האלה הן רק ביטוי לאהבה הגדולה שלך לילדיך, ולכן אין גם דבר טבעי מזה שתחשבי כל הזמן על ביטחונם (כולל תרחישי אסון בצבא או כל מחשבה קיצונית אחרת). ברגע שתתני למחשבות האלה לגיטימציה, כל העניין יהפוך מאובססיה כביכול לדאגה רבה, משתקת לפעמים אולי אבל טבעית, צפויה, מתבקשת ומובנת.