הסתגרות

שלום רב, ברצוני לקבל תשובה למצבי כיום לאור בעיה שקיימת לי כשנתיים, אני בגיל 34, אקדמאי,אינטיליגנטי וכו'. לפני שנתיים סיימתי את לימודיי התואר ומאז חיי תקועים, קרי, יצאתי ממסגרת הלימודים, הקשר עם החברים נותק, הנושא התעסוקתי לא בא לידי ביטוי בכלל, קשר עם בנות גם לא בא בחשבון, כלומר כרגע מנותק מבודד ואיבדתי כל קשר חברתי בחוץ. התוצאה: במשך שנתיים אני כמעט לא יוצא מהבית, לא בילויים ותחביבים; אני כיום מתגורר בבית הוריי בשכונה עויינת לי,שכנים גם, פחות מרבה לצאת לעיר, בקיצור ניתוק תעסוקתי,חברתי וזוגי.
השאלה הכי חשובה לי היא, למה כשאני נמצא בבית קשה לי מוחית או מחשבתית לייצור מהלך של איתור, עשיה ביום-יום, כלומר אני לא מצליח לחשוב לאן אני רוצה ללכת או ליזום עבודה במסגרת כלשהי - פשוט נאטמו לי המחשבות על מטרות מסויימות ולכן אני יושב בבית ונמנע באופן אוטומאטי מעשיה אפקטיבית. כמו כן אני גר בבית קרקע עם גדרות מסביב לכן יש מצבים שאני מרגיש כמו חיה בכלוב, מסתובב בשטח ומרגיש שאין לי לאן לברוח אלא בוהה לכוון הרחוב או השכנים ללא יכולת לצאת תחושתית מהאזור. אציין שעברה עליי ילדות של "הזנחה" מצד הוריי, אם זה בחסך בהקניית כישורים חברתיים, או בלהראות אהבה ועוד, כלומר אני נמצא במקום שבו כל הילדות שלי עלתה לי וכעת אני מרגיש בושה רבה למשפחה, למרות שאני אדם כשרוני ובעל הבנה מרובה. כמו כן, אדגיש שאני אדם שאין בו פחד, לא הייתה לי בעיה בפרזנטציות מול קהל, אני בעל יכולת ורטוריקה מעולה, ואין לי בעיה בלהכיר אנשים (רושם ראשוני) או חוסר בטחון, אלא המחסום שציינתי ממש לא מובן לי. במציאות חלה לי נסיגה הדרגתית בעשיה ובמחשבה ועיקר נשוא הבעיה זה הבושה. קראתי בכמה אתרים על דבר שנקרא "רגישות יתר או רגישות גבוהה" ורוב הסימפטומים מתארים אותי מבחינה התחושתית. יתכן שהשילוב שלי כיום, לאור השארותי בהסתגרות בבית וצורת הראיה שלי לחברה, יצר איזשהו מחסום ריגשי חמור.
אודה לתשובה או חוות דעת קצרה לאור נסיבות אלו שהובאו לפניך, מהו לדעתך המניע או הגורם שהביא אותי למחסום ריגשי או מחשבתי זה? תודה