נסיון לשיקום בגיל מאוחר.

אני כבן 60 ,נשוי עם ילדים מבוגרים.
גודלתי אצל אמא בעלת הפרעת אישיות סיכזופרנית.

טופלתי כל השנים, כנגד חרדות.
כיום, אני מתפקד ברמה די נאותה, למעט פרט 1 חשוב ,המעיב על תפקודי:

הילד הקטן שבי,חי תוסס ומלא כעס ורוגז על העוולות שנעשו לו. הדבר בא לידי ביטוי,
כלפי הסביבה הבוגרת בכלל,וכלפי הבוגר שבי בעיקר.
לטענת המטפלת אני בשלב של פוסט-טראומה, מהנזקים של אימי בילדותי

הבעייה מטופלת בשלב זה ע"י שיטת דמיון מודרך (המון עבודה יחידנית שלי).
.השיטה אמנם נותנת תוצאות, אך לצערי בקצב הרבה הרבה יותר איטי ממה
שאני יכול להרשות לעצמי (למשל: 7 שנים לפנסיה,שרחוקה מלהיות מסודרת)

חשבתי כי יש לשקול שיטות טיפול מוחשיות יותר, כמו למשל: היפנוזה, בכדי לקצר את משך הטיפול.

אשמח לקבל את דעתכם.