פוסט טראומה?

אהלן,

אני בת 20 לפני כחצי שנה עברתי תאונת דרכים, עם חבלת ראש.
הייתי אז בשירות, ועזבתי (בהוראת רופא כמובן), ומאז אני לא עובדת או עושה שום דבר אחר, מתעייפת מהר, ישנה בשעות לא שעות, וערה בד"כ כל הלילה, אמורה להתחיל שיקום נוירולוגי שמתעכב ומתעכב ומתעכב בגלל כל מיני פרוצדורות, נהלים ושאר ירקות.
מלבד זאת, ואולי בגלל כל זה, נהייתי עצבנית ותוקפנית. אני יודעת שאני בלתי נסבלת ושהמשפחה שלי סובלת ולו מעצם שהותי איתם, אבל אני פשוט מרגישה כאילו איזה שד שנכנס בתוכי, ואז אני צועקת על מי שסביבי, עם סיבה, ובלי סיבה. וזה כמובן הרחיק אותי מהמשפחה שלי, עד כדי שהבנתי שכדאי שאלך מהבית לאיזשהו זמן, ואכן לא הייתי בבית קרוב לחודשיים.

אני מרגישה רע עם עצמי, מרגישה כלום. אני אמורה להתחיל ללמוד עוד שבועיים באונ' אבל בכלל לא בטוחה שאצליח לעמוד בזה, עברה כבר חצי שנה וכאילו כלום. אני מתנתקת מכל הסביבה שלי, גם מיוזמתם וגם כי אני לא רוצה לגרום להם צער ומתח.

מוצאת את עצמי עסוקה המון במחשבה על זה שאין באמת למה להמשיך, וששום דבר לא משתנה, שאני נעשית אדם שאני כלכך לא רוצה להיות, אני נגעלת וסולדת מעצמי.

בעיקר אני מרגישה לבד, ושאין לי, אין לי, אין לי יותר כח להמשיך. כל יום צריך פשוט לשרוד, ולעבור אותו, ובשביל מה בעצם.

סליחה על הבלבול, האם זה נורמאלי? סך הכל המון אנשים עוברים תאונות, ולא נראה לי שמגיבים ככה בקיצוניות..אם זה נורמאלי, כמה זמן לוקח עד שכל האיכסה הזה עובר? שוב סליחה על הבילבול, אשמח לאיזשהי עצה מכם...

שתהיה שנה טובה!
תודה רבה!