מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- חששות ופחדיםאיילה30/09/2010
שלום רב,
אני לא יודעת איך להתחיל אבל רציתי לשתף "בבעיה" שלי.
אני בת 38, מנסה להרות כשנתיים מתוכם שנה בטיפולי פוריות לא פשוטים.
לאחרונה אני מרגישה שתוקפים אותי חרדות או חששות לגבי אבדן הוריי. אני גרה רחוק והוריי מתגוררים בצפון. מפאת המרחק אני לא מגיעה הרבה אבל משתדלת להיות עם אמי שמטופלת במרכז בכל פעם שהיא מגיעה לביקורת (אמי חולה בלימפומה פוליקולרית, היא מטופלת בחרדה ודיכאון ועברה התקף לב, ולאבי נתגלה לאחרונה סרטן הערמונית). מאז ומתמיד הייתי קשורה לאמי במעין קשר מיסטי שכזה. אני מרגישה שאם אאבד אותה ייחרב עליי עולמי וזה מאוד מטריד אותי. מאז ומתמיד חששתי לאמי בגלל היותה חולה ועוד בהיותי ילדה הייתי חשופה לדיכאון ולחרדת שהיו לה, דבר שמאוד השפיע עליי והפך אותי להיות רגישה ביותר. אני פשוט חוששת לאבד שליטה.
אני יודעת שאף אחד לא נשאר לנצח אבל אני חוששת שלא אוכל להתמודד עם אבדן.
האם זה נורמלי? האם ירשתי את החרדות מאמי?* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר 
לליאת
ד''ר חיים היילפרין30/09/2010לגמרי נורמלי. זה היה באמת לא נורמלי אם לא היית נתקפת בחרדה למול האיומים האובייקטיביים איתם את מתמודדת - מחלתם הקשה של אביך ואימך, טיפולי הפוריות וכו'. קשה שבעתיים לעבור משברים שכאלה לבד, ואני ממליץ לך לגשת לפסיכולוג קליני (רצוי פסיכולוג המומחה לטיפול בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית) שילווה אותך בהתמודדות עם טיפולי ההפרייה (וההיריון שיגיע במזל טוב), מחלת הוריך (והסיכוי לאבדם, לא עלינו) ויסייע לך לצמוח מעבר למשברים אלה. בהצלחה!
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם טיפוסים רגישים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
.jpg)

