פוסט טראומה- סירוב טיפול

שלום שוב,
עברו מאז שאלתי הקודמת כמה חודשים. אני מבין את חשיבות הטיפול עבור חברתי, אך לצערי היא לא הייתה מוכנה בשום אופן ללכת לטיפול בזמן לימודיה, לכן לא הלכנו לשום טיפול. לכן נאלצתי ללמוד להתמודד עם המצב ובאיזשהו מובן לרפד את חייה כדי שהיא לא תקבל את ההתקפים הללו. לדוגמא כשהיא הולכת ברחוב קיים סיכוי גבוה שהיא תקבל התקף לכן אני מקפיד שבזמן שהיא הולכת ברחוב היא מדברת איתי בטלפון וככה גם אם היא נבהלת מצפירת מכונית אני מדבר איתה והיא לא מקבלת התקף. בנוסף אני עוזר לה מאד בלימודים כך שהלחץ שהיא חוותה בתחילת השנה ירד וגם היא לוקחת את הלימודים יותר בפרופורציות, ובעקבות כך גם כמות ההתקפים ירדה. אני מבין שיש לי אחריות רבה בהכחשה שלה בגלל שאני דואג לעשות לה חיים קלים בכל דבר (גם בקשר האישי שלנו) אבל בנסיונות המועטים שלי לא לעזור לה ולתת לה להתמודד לבד עם ההתקפים כדי שהיא תבין את מצבה ותרצה לקבל טיפול למדתי שהם לא מובילים לשום מקום. לכן, כיום המצב הוא יחסית טוב, בגלל הריפוד שאני מספק לה, ומצבה משתפר- היא יכולה לעבור יומיים בלי אף התקף, ללכת ברחוב בלי לפחד וכו', למרות שעדיין כל לילה שהיא הולכת לישון היא ישר מקבלת התקף ואז אני פותח את עינייה בכח ושוב היא הולכת לישון וחוזר חלילה כ 3 פעמים ואז היא נרדמת. אז כאמור המצב השתפר יחסית אבל ברור שאיננו אידיאלי. ועכשיו לשאלתי - היא לקראת סיום שנת הלימודים ומאחר ואני רואה את ההשתפרות הלינארית שלה בעקבות ירידת הלחץ מהלימודים אני בלבטים גדולים מה עליי לעשות מבחינת טיפול? חשוב להבין שהיא ממש לא רוצה ומתנגדת לטיפול ואם היא הייתה מוכנה לא הייתה לי שום דילמה גם אם ההתקפים היו נפסקים מאחר וברור שישנה בעיה. אמנם היא כן אמרה שאולי בסוף שנת הלימודים היא תשקול לבוא לטיפול אך היא לא מסוגלת לדבר עם אף רופא/פסיכולוג כמו שנוכחתי לדעת בפעם היחידה שהיא הסכימה לבוא איתי לפסיכיאטרית. לכן אני לא יודע, מאחר ואני צופה השתפרות במצב, האם כדאי להפעיל עליה לחץ ולהכניס אותה למתח (איך שרק נכנסנו לרופאה היא התחילה להזיע מאד והשתתקה עד שיצאנו) וכן ללכת לטיפול שכנראה לא יהיה אפקטיבי בגלל חוסר היכולת שלה לדבר עם רופאים? או שלקוות באמת שהעניין יחלוף כי עד לפני 8 חודשים לא היו שום סימפטומים של פוסט טראומה.. או ללכת על כיוון אחר של תרופות פסיכוטיות ? הבנתי שיש להן תופעות לוואי לא טובות אך האם מצבה הנוכחי(של ההתקפים) עדיף מהתופעות לוואי?
אני מצטער על אריכות הדברים ועל אי הסדר אך אני מנסה לתאר את המצב בצורה טובה ביותר.
תודה מראש, א

שלום שוב,

קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה.
התלבטתי אם לרשום את ההודעה הבאה או לא, והחלטתי שכן כי אני במצב נואש.
מפאת קוצר היריעה לא הצלחתי להעביר את העובדה שחברתי לא מוכנה לקבל טיפול בשום אופן. דיברתי וניסיתי ונלחמתי איתה על הנושא אך ללא הצלחה. קיבלתי את זה כעובדה שהיא לא תקבל שום טיפול, לפחות בזמן הקרוב. הייתי שמח אם בכל זאת, לאור העבודה הזאת, תתנו לי עצה איך לעזור לה כי היא נמצאת בסכנה מתמדת. אני מבין שהסיכוי קלוש, כי איני מוסמך ומדובר במקרה קשה, אך הייתי שמח אם אקבל עצות מה כן יכול לעזור. ושוב אזכיר את טיפול ה EMDR עשה זאת בעצמך. הבנתי מתשובתך שאין זו הדרך, אך האם בהעדר קבלת טיפול לא כדאי לנסות?
אשמח מאד אם תעזרו לי בבקשתי.

בנוסף, שאלה כללית- אני מבין שההתקפים שהיא חובה אלו הזכרונות של האירוע שמתעקשים לעלות על מנת שהמח יעבד אותם. האם בזמן ההתקף נעשה עיבוד של הזכרון, וההתקפים הם חלק מהריפוי האוטומטי של הבנאדם, או שאני טועה? כי כמו שציינתי אני מנסה בכל התקף להוציא אותה ממנו בעקשנות - האם זו טעות מצידי? (לא לשכוח שאם אני לא מוציא אותה ההתקף נמשך זמן רב ולבסוף היא מתעלפת.

תודה מראש!