שלוםם..חזרה לי חרדה מאוד קשה ואני

רוצה התייעצות וקצת לפרוק את הכל,אתם כבר מכירים אותה ממני כי כתבתי לכם עליה לפני כמה שבועות,אמרתם לי לפנות לייעוץ אבל אני לא יודע איך הדבר יועיל.אז זה הפחד הנוראי מפיצול אישיות.כמו שאמרתי אז,אני ממש ממש מפחד מהמחלה הזו והסימפטומים שלה,ובנוסף ממש מפחד שיש לי אותה,כי יש לי משהו ממש מוזר שלא אמור להיות לאדם רגיל ולכן אני גם מרגיש שונה ומוזר מאוד.
יש לי חרדה מאוד גדולה,פחד אדיר,התחלתי ממש לפחד להיות עם עצמי לבד,לא רוצה להיות יותר לבד,רוצה להיות עם מישהו,לפעמים גם לא בא לי להיות בתוכי מרוב הפחד וההרגשות המוזרות שלי.
והנה תיאור של ההרגשה,עד כמה שאפשר:
שוב פעם אני כמעט בטוח שיש לי פיצול אישיות.תקנו אותי אם אני טועה.אני כל הזמן מרגיש שאני שתי דמויות.כל הזמן.ההרגשה הזו התחילה מכך שאני תמיד עושה עם עצמי שיחות,מדבר עם עצמי,מתייעץ עם עצמי,משוחח,מתווכח עצמי.כאשר אני נתקל בבעיה או בפחד שאני לא מצליח להבין את מקורם אני מנסה ביחד עם עצמי לפתור את הדבר על-ידי כך שאני כביכול מספר לעצמי את זה בלב או בקול,ואז חושב מה לעשות ועונה לעצמי(לפעמים גם עונה לעצמי בגוף שני מתוך הרגל כבר),ולפעמים אני גם רוצה לעשות פעולה כלשהי(ללמוד משהו או להתאמן וכו')אז אני אומר לעצמי עכשיו אני עושה את זה ומתאמן ומרגיש ממש כאילו אני אומר לחבר את זה.לפעמים אני גם אוהב להתווכח לגבי דברים,ואז יש לי בתוך הגוף כביכול שתי דעות.זה רוב הזמן היה ככה,אך לא הייתה לי שום הרגשה רעה.עכשיו פתאום הגיעה לי הרגשה נוראית שבעצם הדעה השנייה ומי שאני מתייעץ איתו(שזה אני) הוא בעצם דמות אחרת,כביכול חבר בתוך הגוף.עכשיו אני כל הזמן מרגיש ממש מוזר,שונה מאחרים,פתאום מוזר לי להיות עם אנשים אחרים(כי אני מרגיש שאני בעצמי שתי דמויות,פתאום אני מרגיש כאילו הכל השתנה,שעל הגוף שלי שולטת עוד דמות חוץ ממני,ממש הרגשה חזקה וברורה).כאשר אני לבד אני מרגיש לפעמים שכל הפעולות שאני עושה באותו רגע אינן שייכות אליי,אלא לדמות השנייה או שהגוף שלי מחולק ביני לדמות השנייה(מעין הרגשה של דה פרסונליזציה,שכאילו זה לא מה שאני עושה לא שייך לי).כאשר אני מסתכל במראה אני מרגיש כאילו זה אני וחבר שלי מבחינת ההרגשה.לפעמים פתאום אני נתקף חרדה מהדברים האלה כי כאשר אני לבד אני מרגיש הרגשה חזקה שיש בתוכי דמות שכביכול "שולטת עליי" ועושה איתי את הפעולות ואז אני ממש מפחד.למשל כאשר אני לבד אני ממש מדבר עם עצמי,שר,ומתנהג בדיוק כאילו יש איתי חבר והכל בגלל ההרגשה הזו,זאת אומרת שאני תמיד מרגיש אותה כאשר אני לבד,ולא משנה כמה אני אכתוב,אני מרגיש שאין טעם לכתוב כי אני פשוט מרגיש שזה חלק ממני,שהגוף שלי מחולק בין שתי דמויות,שיש בתוכי עוד דמות,עוד חבר,עוד מישהו.אך בדרך-כלל כאשר אני עם חברים,משפחה זה עובר.לפעמים קשה לי להגיד אני בגלל זה וכשאני מדבר עם "אנשים אמיתיים" אני מרגיש מוזר כי אני מרגיש שיש לי גם דמות בתוך הגוף.השימוש בגוף שני נובע מההרגשות האלה,זה כבר הרגל..