מוטרדת

אני בת 38 נשואה+ילדים. ברצוני לשאול שאלה: כשחברים של הבן שלי בן 10 מגיעים אלינו אני מארחת אותם והכל בסדר. כך גם אם הבת שלי ואין לי שום בעיה להיפך אני מעודדת אותם שכדאי להם להיפגש עם חברים. הבעיה מתחילה כשהגיסות שלי רומזות לי ואפילו אומרות לי במפורש שהם רוצות לבוא אלינו לבית (כמובן עם הילדים) אז אני מתחילה להתרגזבלב ואני פשוט לא יכולה לחשוב שאני מארחת אותם מכיוון שאני יודעת שהם מגיעים עם הילדים שלהם הקטנים והשובבים(בני 4-7) והם מתחילים לרוץ לי בבית ולטפס במדרגות ולבקש משחקים (ולא פעם הם שברו לי דברים) ואני יודעת שכולם ביחד עם הילדים שלי מעמיס עליי ואני פשוט מקבלת עצבים ואפילו סלידה. אני לא יכולה לסבול זאת.
אך לעומת זאת שבאים חברים של הילדים הגדולים שלי אין לי כל בעיה מפני שאני יודעת שאלו ילדים חכמים שתורמים לילדים שלי ובכלל לא מרגישים אותם. אך כל מה שקשור במשפחה שלי עם החתך הילדים השובבים שלהם והבלתי נסבלים אני לא יכולה להסתיר את הסלידה שלי מהרעיון . הבעיה היא,שחמתי מארחת את כל המשפחה כל שבת ולמרות שיש בלגן אחד גדול אצלה בבית היא לוקחת הכל בקלות.

האם ההתנהגות שלי מוכרת? האם אני נורמלית?