מבולבלת

היי
אני מאובחנת בהפרעות קשב וריכוז ADD
אני מטופלת באדרונקס וציפרמיל כבר חודשיים

אני מרגישה מוזר..אני לא יודעת איך להסביר את זה..ההתקפי זעם שלי הפסיקו ואני פחות מתעצבנת ולוקחת ללב אחרים.. אבל אני עצובה. אני לא יודעת אם לקרוא לזה דיכאון אבל הכל מעורפל ומבולבל לי.. אני עדיין מתקשה להתרכז אבל פחות מבעבר.

בחודש האחרון התחלתי לרדת במשקל ואוהבתי את איך שאני נראית. אנשים אומרים לי שאני רזה מידי ואני פשוט לא רואה את זה. כאילו אני עומדת מול המראה מודעת שאני כנראה רזה כי כולם אומרים אבל אני לא מאמינה לזה. יש לי בעיה להקשיב למחשבות ההגיוניות שלי.
לגבי כל דבר לא רק למשקל
המוח שלי ההיגיון כל הזמן מדבר מדבר מדבר אבל יחד איתו יש עוד משהו שם כל הזמן שחייב לומר לי כמה שאני לא כמו כולם וכמה שאני טיפשה ופחותה ולא יפה. אתמול חברות טובות שלי אמרו לי שהן היו נותנות הכל כדי שאני אראה את עצמי כמו שהן רואות אותי..ואני פשוט לא מסוגלת לראות את הבנאדם הזה שהן רואות..

לפעמים אני חושבת שאני אולי מגזימה..אולי אני מחפשת מה רע, איפה לא טוב, אולי אני רוצה צומי? אבל בעצם אני לא מדברת על זה הרבה..עד לאחרונה..זה לא מחשבות חדשות זה מחשבות שהיו שם כל הזמן כל החיים שלי ורק לאחרונה היה לי את האומץ לומר אותן..שאולי כדאי לי לא לסבול ככה ולהרגיש ככה לגבי עצמי עדיף אולי למות. ואז הכל יכול להשתנות ויהיה לי יופם נורא כיפי וטוב..ואז יום למחרת שבוע אחר כך..שוב חוזר חלילה המחשבות האלה באות בלילות בימים תמיד ברגעים הכי לא מתאימים.

מה קורה לי? זה ההפרעת קשב שלי או משהו מעבר?