להקשיב לאינטואיציה או להמשיך לחכות?

הי
אני בת 27 אחרי תואר במנהל עסקים ורקע תעסוקתי בתחום שירות לקוחות ותמיכת מחשוב.
אני גרה עם אמא מגיל 11 ומשלמת לה כרגע שכ"ד כיוון שהיא לא יכולה פיזית לעבוד במשרה מלאה ולא מקבלת מספיק מביטוח לאומי.
התפטרתי לאחרונה מחברה גדולה שהיו בה תנאים נפלאים אבל לא הסתדרתי עם אנשים מסויימים והרגשתי שזה לא המקום עבורי, התפטרתי וחזרתי לעבוד בתחום של מחשבים בחברה אחרת קטנה יותר עם פחות הטבות.
אני עובדת שם קרוב לחצי שנה ולאחרונה אני מרגישה שתחום המחשבים מדכא אותי יותר ויותר. אני נמשכת יותר לתחום ההדרכה, הכתיבה והלימוד וגם בגיל צעיר יותר נמשכתי לתחומי הפסיכולוגיה המחקר והכתיבה, לעשייה בעלת משמעות, נתינה והתפתחות אישית.
אני קרובה סופסוף להוצאת רשיון יש לי טסט בקרוב, הצלחתי לחסוך סכום נכבד ואני מתכננת לקנות רכב לאחר קבלת הרשיון ואז למצוא דירה משלי סופסוף ולהתפטר מהעבודה כדי לעבוד במשהו שאני באמת אוהבת.
אבל בנתיים.. אני מרגישה מיואשת, קשה לי לישון בלילות יש לי חלומות לא טובים ואני מרגישה שהמוח שלי כל הזמן עובד. אני מנסה לחיות את הרגע ולא לחשוב קדימה ואני עושה הרבה מדיטציה אבל זה תמיד צף חזרה.
אני חסרת סבלנות ומשהו בי צועק לי לעזוב את הכל כבר עכשיו, אבל אני לא מצליחה למצוא עבודה בתחום שאני רוצה, בכל מקום דורשים נסיון ולי יש רק מעט נסיון הדרכתי של כמה חודשים ובכתיבת מדריכים. אני מפחדת לעזוב עבודה לפני שיש לי עבודה אחרת אבל אני גם לא יודעת איך לגשת לראיונות אם אני עובדת כרגע..
ואיך אעזור לאמא שלי אם לא תהיה לי עבודה?
הייתי בנאדם מאד סבלני ללא מטרות ואינטרסים אישיים ועכשיו הכל מציף אותי בבת אחת, ואני נפגשת עם פסיכולוג אבל הפגישות רק גורמות לי להבין יותר שאני חייבת שינוי.. איך יודעים מה הדרך הנכונה כשיש כל כך הרבה שתלוי בכל החלטה ואין אפשרות אף פעם לחזור לאחור?