לחץ חברתי

שלום "את",
הדוגמה שלך היא דוגמה קלאסית של אישה שיש לה מיומנויות חברתיות גבוהות שבאות לידי ביטוי בעבודה אבל אין לה כוחות להשתמש בהם בהקשר האישי.
השאלה היא למה ?
התשובה פשוטה והיא צועקת מגוף השאלה שלך: את רואה בגבר הבא שלך מעין "פלסטר" שעומד ללכת בכל רגע. את מרגישה בודדה כי "כל חברייך עוזבים.." (את העיר, לא אותך). אם כן הכל מתחיל בתפיסה שלך.
אני מציע לך לנסות ולחשוב על עצמך מכיוון אחר: לא מהכיוון של דימוי הקושי אלא מתוך התעמקות לתשוקה. הדרך הזאת תיקח אותך למקום ה-ט-ב-ע-י שלך: שם הרצון בקשר אינו רעיון אלא טבע פשוט.
במילים אחרות - אני מציע לך להתקלף ולהתפשט מהכיסויים של הדימויים, של הרעיונות ושל התפיסות ולהבין ש"את" היא אותה את - הן בעבודה והן ביחסים החברתיים האישיים.
ועוד נקודת מבט מעניינת: נסי להביט בחברייך לעבודה או בכאלה שאת עובדת איתם בצמידות ולדמיין אותם ולו לרגע כחברים או כאנשים שאת מבלה איתם מחוץ לשעות העבודה. בסצנה הדמיונית הזאת (שתתקיים למשל בבית קפה) "דברי" עם האיש (בהתחלה) רק על ענייני עבודה. אחר כך עיברי לדברים שהם על גבול האישי: כך תעברי באופן אישי למצב בו המיומנויות החברתיות שלך בעבודה יתנחלו גם בחיים ה"אחרים" שלך.
בהצלחה,
איציק

שלום לך "אני",
הרשי נא לי להוסיף כמה משפטים לדבריו הנכונים של הקולגה שלי.
ידוע שאנשים נוהגים בחייהם לפי הפרדיגמות (תבניות חשיבה) שהם יצרו לעצמם. ולא רק זה, הם עוסקים ב"איסוף הוכחות" תמידי על צדקת אותם פרדיגמות על מנת להוכיח את צדקתם.
אנא, קראי את הפסקה הנ"ל כמה וכמה פעמים עד שתרגישי שאת מבינה ומפנימה אותה, ואז עברי לקריאת ההודעה שכתבת לנו מתוך ההבנה החדשה הזאת.
נסי למצוא בהודעתך את הפרדיגמות השליליות שלך (למשל: "אין לי את האפשרות להיות בחברת אנשים כמו שהייתי רוצה"...) ובמקום "לאסוף הוכחות" שהיא נכונה, תחליפי אותה בפרדיגמה הפוכה, חיובית. וכך הלאה... עדיף שתעשי זאת בכתב.
זה עשוי לאפשר לך להבין ולהפנים עד כמה את בעצמך מגבילה את עצמך ובהמשך לאפשר לך לראות את חייך ומערכות היחסים שלך באור שונה.
את לא שווה פחות מאף אחת אחרת (!!), אבל הפרדיגמות שלך מגדירות אותך כקורבן של בדידות מתמדת ללא אפשרות יציאה מהמצב. אפילו מונעות ממך לתקשר עמנו עם שמך האמיתי (עדיין אנונימי) ומשתמשת בכינוי "אני". החלפת פרדיגמות זו החלפת הגישה לחיים!
בהצלחה רבה,
גרשון.