תחושת זלזול

שלום לך ענת,

ראשית, תודה על ברכותיך. אנו רק עושים את המוטל עלינו אך תמיד שמחים לקבל מחמאות...

אני יכול להבין את הבעיתיות של העניין שאת מציגה וגם לחוש את התסכול שהוא גורם אצלך. אני עצמי נתקלתי בזה.
נראה לי שיש לנושא שני אספקטים: הנפשי והמעשי.

לגבי הנפשי, הייתי אומר שמכיוון שאת עושה את המיטב שלך –לפי תאורך-, כל היתר זה כבר לא עניינך ולא צריך להקשות עליך, על הרגשתך או על מצפונך. זו בעייתם של אותם "מבריזים" ורק התוצאה המעשית של אותה הברזה צריכה להילקח בחשבון.

אז לפן המעשי: את נשמעת כאישה מאד נעימה. אולי אפילו "קצת יותר מדי נעימה" לניהול העסק שלך. יתכן שקצת יותר אסרטיביות ובהירות שאינה משתמעת לשתי פנים תצליח למנוע או להקטין את התופעה.
למשל: א) נשמע כאילו את גובה שכר פר-מפגש. אם כך, כדאי אולי לעבור לגבות מראש שכר על כל הסדנא. זה עשוי לעודד אנשים להקפיד על הופעה (כי כבר שולם...)
ב) להבהיר את נושא חשיבות ההשתתפות הרציפה בפגישות, ב-כ-ת-ב באותיות קידוש לבנה בזמן הרישום לסדנא בנוסח תקיף, כולל הסבר הנזק.
ג) אפשר גם לדון עם המשתתפים בעניין (לא רק להסביר) ולתת להם להביע דעתם. זה עשוי להביך ולעזור.
הפרינציפ הוא שאין טעם להיות "נעים" עם מי שגורם נזק לך ולקבוצה מתוך חוסר התחשבות. כן צריך להיות קורקטי וענייני, אבל לא חייבים להיות "נעימים". אנשים צריכים לקחת אחריות על מעשיהם...

מקווה שתרמתי לך משהו. בהצלחה!
גרשון.

ענת יקרה,
נתחיל בפשטות ובקצרה: את מתארת לופ: ז"א - מעגל סגור. דבר הגורר דבר.
ראשית צריך להבין כי האנשים שלא מגיעים למפגש בזמן הם אך מוניטור המתאר משהו שאינו טבעי לך בעבודה.
את מתארת מצב בו את מוערכת. אבל האם את מעריכה את עצמך?
בשלב הראשון אני מציע לך לבדוק האם ומה הם הדברים בעבודה שמשמחים אותך. אחר-כך בדקי מה היכולות בהם התברכת ואשר את משתמשת בהם בעת ההנחיה.
זאת ההתחלה כדי לצאת מהלופ.
אשמח להמשיך ולהתכתב ולשמוע על ההתקדמות שלך.
שלך,
איציק

מבטיחה להמשיך ולעדכן.
תודה.