לא יודעת איך להמשיך

מעיין יקרה,
אכן שינויים בחיים גורמים לעתים לצורך לשנות סדרי יום וסדרי מחשבה. כאשר האנרגיות נופלות - האמונה (בעצמך ובעולם) נעלמת ונוצר מעגל סגור של חולשה ושל חוסר אמונה.
ההודעה שלך כללית מדי ולכן עצותיי כלליות בהתאם: עצה ראשונה - חפשי כל דרך להגדיל אנרגיות: החל מלדייק את סדר היום ולאפשר לו לחזור על עצמו, המשך באכילה מסודרת, יציאה מהבית לחברים וכדומה. עשי דברים שמעוררים אותך. ואכן, כמאמן, דבר ראשון שאני מציע לך לעשות זה לכתוב "מהם הדברים שאני אוהבת לעשות ומעוררים אותי".
כמובן שכאשר הדיכאון שהוא עמוק מומלץ מאוד לפגוש איש מקצוע, פסיכולוג או כדומה.
בהצלחה,
איציק

שלום לך מעיין,
לא אסתיר שהודעה בנוסח שכתבת מדאיגה.
אם באמת מצבך הוא כפי שאת מתארת והדיכאון משתלת על חייך והרגשתך גרועה כל כך שאת מגדירה "לא יודעת איך להמשיך את החיים האלה", כאן זה לא המקום לדון על פתרונות או טיפול.
במצבים כאלה גם לא הייתי ממליץ על תהליך אימוני כרגע, אלא לגשת בהקדם להתייעצות עם בעל מקצוע רלוונטי, אני ממליץ על פסיכיאטר (שהוא גם רופא). על אימון אפשר יהיה לדבר בשלב מאוחר יותר.
אנא, אל תחפשי קיצורי דרך ואל תזניחי את עצמך כי מה שנראה כרגע אולי כתהום עמוק וחשוך יכול להתגלות בהמשך, אם עלית החמה, כנוף מדהים ביופיו שמזמין ליהנות ממנו.
לכל מטבע שני צדדים.
מאחל שתמצאי עזרה ללא היסוס.
שבת שלום,
גרשון.

תודה על התגובה גרשון ואיציק.
אני מרגישה את התחושה הזו כל כמה ימים, אני יודעת שאני כן ממשיכה בחיים, וזה לא מגיע לדברים בלתי הפיכים כמו לעזוב את העבודה, אבל אני פשוט מרגישה שזה מלווה אותי כל הזמן, ושאין משהו שיעזור, וניסיתי הרבה דברים...

התהום הזו היא תהום מאוד עמוקה..............

ליאורה ו/או מעיין,
לא משנה מי או כמה את/ן.
אני מצטט: "אני פשוט מרגישה שזה מלווה אותי כל הזמן, ושאין משהו שיעזור, וניסיתי הרבה דברים".
אינני יודע מה ניסית ומה לא, אך למצב שאת מתארת ניתן לקבל עזרה. כן, כן, ניתן לקבל עזרה, בתנאי שהעזרה מקצועית. זה לא "מצב סופני" ואין סיבה להתייחס לעניין כך.
אנא, קראי שוב בעיון את התגובה שלי למעלה מאתמול ופני לקבלת עזרה.
דרך אגב, אין שום בושה בלהגיד "אני צריכה עזרה!" להיפך, יש באמירה הזאת המון אומץ.
אם את מרגישה שאת נמצאת בתהום מאד עמוקה, יש רק דרך אחת לצאת ממנה, לטפס למעלה. תני למישהו מקצועי להושיט לך חבל להאחז בו.
מאחל לך ימים של אושר, שמחה ושקט נפשי.
גרשון.

ליאורה, יקרה,
אני מצטרף לדברי עמיתי גרשון.
את אמיצה כאשר את יודעת לומר - אני צריכה, אני רוצה.
ארחיק עוד קצת ואומר - אמירה כזאת מאפיינת מצב של "הקושי הגדול מאחוריי"
בהצלחות,
איציק

אל תתייאשי, יש דרכים החוצה, מציעה לבדוק אופציות של טיפולים אנרגטיים או שעובדים עם התת מודע כגון - תטא הילינג (שיטה שאני מטפלת בה והיא מאוד עוצמתית מניסיון), NLP, או טיפולים אחרים אם יש לך היכרות עמם. נראה לי ששווה לבדוק אותם.
מאחלת לך שתמצאי דרכך החוצה בקלות.

יקרה, תסתכלי למעלה מהמקום הנמוך שאת נמצאת בו. שם יש תמיד אור. האור הוא זה שמאיר לך את הדרך למעלה ליציאה מהמקום החשוך. ישנן דרכים רבות לקבל עזרה לאו דוקא מפסיכאטר שיכול להלעיט אותך בכדורים שעלולים לגרום לך גם להתמכרות. אני ממליצה על טיפולים אלטרנטיבים בהם תוכלי לזנק במהירות למעלה ולשנות את חייל בצורה פרודקטיבית. בהצלחה

מעיין יקרה,
אם התחושות שלך הן של דיכאון הרי שאימון אישי אינו המענה הנכון לתחום זה.
אני ממליצה לך לפנות בהקדם לרופא המשפחה ולשתף אותו בתחושות ולבקש הפניה לפסיכולוג או לפסיכיאטר - על פי האבחנה שלו.
אנא עשי את הצעד הזה על מנת לצאת ממקום של דכאון ולטפל בעצמך לטובת חיים מאוזנים נפשית שיאפשרו לך צמיחה והתקדמות.
בהצלחה,
טלי פלד

מעיין, כאישה קשה לי לקרוא את מה שאת כותבת. וכולם צודקים אם את באמת מרגישה כך אולי כן כדי לך לפנות לשיחות עם פסיכולוג, היום ניתנת אפשרות כזאת דרך קופות החולים. תפני לשם תסבירי את מצוקתך. ואם אני יכולה לעזור לך במשהו, אשמח