אמא

שלום יעלה,
אבא שלי ז"ל תמיד היה אומר לי "חשבונות ברורים שומרים על ידידות" ונוכחתי בחיי שזה אכן נכון.
אין כמו שמירת שולחן נקי ביחסים בין אנשים. תמיד. שמירת דברים בבטן ברוב המקרים לא מוסיפים ליחסים אלא פוגעים בהם.
אם יש לך בעיה עם ההתנהלות של אמא בקשר אליך עליך להבהיר זאת איתה.
אבל שימי לב, הדבר חייב להיעשות ממקום של אהבה, של כיבוד, של התחשבות ובנסיון להגיע להסכמה ביניכם ולהבנה מצידה ללא שתפגע.
אני הייתי מביע בשיחה כזו מה אני מרגיש בלי לבוא בטענות לצד השני ושואל את הצד השני איך הוא חושב שאפשר להגיע להסכמה.
שקלת את האפשרות שאולי אמא בכלל לא מרגישה/יודעת איך את מרגישה?
אם יש ביניכם אהבה (וכך זה נשמע מכאן) נראה לי שתוכלו למצוא את שביל הזהב תוך כיבוד הדדי.
בהצלחה!
גרשון.

שלום יעלה,
עזבת את הבית של אמא אבל אמא לא עוזבת אותך...
את לא רוצה לפגוע, את רוצה ש-ה-י-א "קצת תשחרר" אבל אולי גם לך (קצת) קשה לשחרר?
איך אני יודע שקשה לך לשחרר? את כותבת: "אני צריכה לשבת איתה כאילו זה 'ביקור' ". רגע, יעלה, האם זה לא ביקור? אם עדיין היית גרה שם זה אולי זה לא היה ביקור אבל כאשר הלכת משם את באה ל-ב-ק-ר, הלא כן? ברור שזה ביקור!
את מכירה ומספרת על הצד שלך אבל היי בטוחה כי גם באמא יש רצון לשחרר, שהרי איזו אמא לא רוצה שביתה תהיה עצמאית.
יש כאן שני מרכיבים עיקריים שמכבידים עליך לעזוב ב-א-מ-ת :
ראשית, קרוב לוודאי ששתיכן שרויות בהרגלים של חיים ביחד ודואגות זו לזו, במובן מסוים אפשר להשוות את זה לגירושין בהם אחד מבני הזוג עוזב את הבית. בעניין הזה אין לך ברירה אלא ליזום התרחקות מדוּדה: תגדירי לעצמך (תמיד הכי טוב בכתב) כמה זמן את מוכנה להקדיש לביקור עם אמא ומה את רוצה לעשות בזמן שאת שם. אם תתמידי אז לאט לאט זה יקרה.
שנית, לא סיפרת מדוע עזבת את הבית דווקא עכשיו. אבל עליך למלא את חלל הזמן בתוך הבית בו את נמצאת. חשבי לשם מה בחרת לעזוב את בית אמא והתחילי או המשיכי ליזום (זוגיות? חברים? עוד...)

במידה ואת בת זקונים או האחרונה שנותרה בבית נסי לתאם עם קרובים (אחים, דודים) להיות קצת עם אמך, כי גם החלל שלה צריך להתמלא.

בהצלחות,

איציק