הגשמה עצמית

רני יקרה,
את "סובלת" מהיותך אישה בעלת ערכים אישיים מפותחים. בתור שכזאת את מתקשה להיות במקום בו העבודה אינה הולמת את ערכייך.
אם את רוצה להפסיק לסבול קומי ולכי משם.
השאלה היא מדוע עזבת את מקום העבודה הקודם?
בהצלחות,
איציק

סיבות כלכליות גרמו לי לעזוב,לא הצלחתי להגיע למשרה שאוכל להתפרנס ממנה בכבוד,מעט שעות היו לי.
קיוויתי ועדיין אני מקווה שאוכל "להגיע" לילדים גם בחינוך הרגיל,
מה עצתך ? כיצד עליי להתייחס ולמצוא את הסיפוק?\

שלום רני,
יש מי שמגדיר את האושר בהתאם לפער בין הציפיות של האדם למציאות שהוא חי בה.
כמה שהפער יותר גדול, האדם יותר אומלל ופחות מאושר. ולהיפך, כמה שהפער יותר קטן האדם יותר מאושר ופחות אומלל.
כנראה שהפער שנוצר בין ציפיותיך לבין המציאות שלך הלך והתרחב וזה בהחלט גורם לך להרגיש אומללה.
האם את חושבת שאת יכולה לצמצם את הפער?
אם הבנתי נכון, המציאות הינה שאת חייבת כרגע את המשרה הזאת לפרנסתך. אבל את היית רוצה למלא אותה בתוכן מעבודתך הקודמת, דבר שכנראה לא ניתן לביצוע, לפחות במלואו.
אולי בכל זאת אפשר להגיע לפשרה כלשהי שתאפשר לך לשפר את הרגשתך? מנסיוני, למשל, הצבת גבולות זה לא דבר שבהכרח מתנגד ביחס אישי. לפעמים זה דוקא מה שהיחס האישי דורש.
אני מציע לך לנסות לקבל את המציאות כפי שהיא אך בלי לוותר על הנסיון להעניק לילדים הללו את מה שכנראה את יודעת כל כך טוב להעניק. אולי זה לא יהיה 100% כפי שזה היה, אולי זה יהיה רק 80% או 70%, אבל עבור כל ילד זה יהיה עולם ומלואו.
מקווה שתצליחי.
גרשון.

רני יקרה,
בהמשך לתשובתו של גרשון: אחת האפשרויות להיות נאמנה לתשוקה שלך לעבוד עם נוער עם צרכים מיוחדים היא בלמצוא את המשמעות בעבודה הנוכחית.
הערך החשוב לך הוא נתינה. מ-ה-נ-ת-י-נ-ה את מ-ק-ב-ל-ת את הסיפוק הרב ולכן נכון קודם כל, כל עוד את עדיין נשארת במקום הזה, ל-ח-פ-ש את העניין והמשמעות בעבודה הנוכחית.
בנוסף - נכון גם "לחפור" ולחפש מקום בו הנערים התואמים יותר את יכולות הנתינה שלך ואשר שם גם תהיי מתוגמלת היטב. לצורך כך גייסי את אמונתך - כדי למצוא את המקום הזה: שנני משפטי אמונה כמו: "יש מקום בו אפשר גם לעשות את הדבר המדויק וגם להיות מתוגמלת" וכן: "מגיע לי לעבוד במקום אותו אני אוהבת ועדיין להיות מתוגמלת כספית" וכן: "אני יכולה ליהנות וגם לתרום וגם להיות מתוגמלת בכל מקום" וכדומה.
בהצלחות,
איציק