לא יכולה להפסיק להגיד את האמת

דינה יקרה,
אין ספק שאת יודעת לומר את האמת גם על עצמך, והנה נשארת בחיים. בעצם עם המודעות לכך את עשית את הצעדים הראשונים וההכרחיים בדרך לפתור את הבעייה ואני אכן חושב כמוך שזאת בעיה, שכן הנה, כמו שאת אומרת יש לך יותר אויבים מידידים ואת בטח רוצה עוד קצת ידידים. אבל בעיקר אמירה שלילית לאנשים אינה משיגה דבר ובדרך כלל מעידה על המבקר יותר מאשר על המבוקר.
הדרך לוותר על ההרגל היא כמו בכל תהליך גמילה: שלב אחרי שלב: את השלב הראשון ביצעת בעצם היותך מודעת. אם את מוצאת עצמך ממשיכה בהרגל - אל תתרגשי: פשוט מצאי את הדרך להיות מודעת גם תוך כדי זה שזה קורב. קבלי את עצמך עם הביקורת והזכירי לעצמך כי בפעם הבאה זה ישתנה ואז, בפעם הבאה, תמצאי עצמך עוצרת תוך כדי הביקורת ואולי אפילו מבקשת סליחה מהמבוקר, בהתחלה "בלב" ואחר כך אולי גם במילים.
אל תדחקי בעצמך לעבור שלב אלא פשוט היי מודעת וסמכי על עצמך.
נשמח לשמוע על התקדמותך.
בהצלחה,
איציק

שלום דינה,
חבל שהבחירות חלפו. הייתי ממליץ לך להגיש מועמדות וסוף-סוף שתהיה לנו מישהי שתאמר לנו את האמת ורק את האמת....
עכשיו קצת יותר ברצינות.
יפה כתב לך איציק, הקולגה שלי. אני רוצה להוסיף רק כמה הערות/הצעות.
ראשית, אין שום פגם באמירת האמת. הלוואי שכולם היו בעלי אותה תכונה. הבעיה מסתכמת בכך כאשר האמת פוגעת בזולת או עוברת על גבולות מסוימים.
זה לא אומר שעליך לשקר, חס וחלילה, אלא לשקול באותו רגע האם אמירת אותה אמת עירומה ראויה להאמר.
אני מציע לך לתרגל את המחשבות הבאות לפני שהאמת שלך "מתפרצת" החוצה:
1) האם אמירת "האמת" תפגע באדם שעומד מולך?
2) מה יותר חשוב, "האמת" או האדם?
3) האם העניין המדובר שייך לי, או לא שייך לי?
4) האם אני ח-י-י-ב-ת להגיב??? אם תבדקי לעומק תגלי שלרוב לא חייבים להגיב. הקשבה נדיבה ואמירת משהו כמו "אני מבינה" מספיק בהחלט.
מציע לך לכתוב את השאלות הנ"ל על חתיכת קרטון ולהקריא אותם בקול רם כל יום בבוקר עד שהן תהפוכנה למנטרה שיושבת על בטוח אצלך.
בהצלחה,
גרשון.