בחור צעיר מתנהג כמו מבוגר- עזרתכם

קובי יקר,
אתה מתאר מקרה קלאסי של לעשות דברים מתוך הרגשה של "אני מוכרח" ולא מתוך "אני רוצה". יש אנשים שזה מתבטא אצלם בקיצוניות, מה שנקרא לעיתים "וורקוהוליזם"- התמכרות לעבודה, ויש עוד התמכרויות.
לא אתעמק מדי בשאלה הפסיכולוגית של העניין אבל כמעט תמיד יש בכך סוג של דחף שמטרתו למנוע ממך לחיות את "החיים האמיתיים" ז"א חיים שיש בהם שמחה ושחרור ובעיקר א-י-ז-ו-ן.
ותמיד יחשדו בך ובצדק שאתה בורח ממשהו.
ערך הנתינה והעזרה שבך הוא ערך שביסודו הוא טוב ובדרך-כלל מביא ברכה לכל, אבל כמו בכל ערך, אם הוא מגיע בהגזמה או במנות גדולות או ללא גבולות - הוא הופך למעשה שמזיק לך ולעיתים אפילו לסביבה. איפה עובר הגבול בין נתינה לבין הקרבה?
למשל, אם תיתן ללא גבולות יאזל כוחך, או שלא יישאר לך זמן למי שאוהבת אותך. יש בך את הגבולות וצריך לדייק אותם.
הבשורה הטובה היא שהזמנת לחיים שלך מישהי שאוהבת אותך ויכולה להיות עבורך מראָה. יתרה מכך - אתה מתאר בעצמך את הגבולות שהיא מראה לך ואתה לא סותר את הצורך להגיע לאיזון.
זה לא אומר שאתה צריך לקחת את דבריה כמובנים מאליהם אלא שאתה צריך לבדוק את עצמך. ההצעה פשוטה למדי: בכמה פגישות אימון אתה יושב עם המאמן שלך על רשימת הערכים שלך. יש דרכים טובות למאמן להוציא ממך זיהוי של הערכים החשובים שבך, את הדברים שהם בעלי ערך בחיים שלך, זה יסביר לך מה ההבדל בין עיקר לטפל, בין התמכרות לבין עיסוק במהנה. אחר-כך יכול להיות שהמאמן יבדוק ביחד אתך מה עוצר אותך מלהעניק לעצמך שמחה.
וחשוב לי לציין, אין קשר ל"בגרות" גם אדם מבוגר לא מוותר על השמחה. הוא הופך לאחראי אבל לא סובל מזה. ומה שאולי קצת חסר לך זה כן לקחת אחריות ולהעניק לעצמך את מה שאתה (וכל אדם) ראוי לו.
בהצלחות,
איציק

אני כל הזמן חושב על העתיד ולא מתמקד בהווה.
נגיד עכשיו אני עובד וחושב לעצמי כל הזמן, לעזאזל המשכורת לי לא תספיק לי לגדל ילדים בעתיד, איך אני בכלל אקנה דירה כשהמשכורת שלי היא 5 אלף ושכירות דירה תהייה בטח 3, איפה חשמל מים גז ארנונה ושאר הדברים.
לכן אני מרגיש כל הזמן צורך לחסוך ולשמור ולא נהנה מהמצב כרגע.
מפחיד אותי המצב שבו אני לא יעניק לאישתי ולילדיי את הכל ולכן אני מוכן לחסוך מעצמי הכל כמעט הכל רק בכדיי שיהיה לי להעניק לילדים ולאישה שלי הכל כי מהם אני לא מוכן לחסוך דבר.

קובי יקר,
האומנות האולי גדולה ביותר של האדם היא להשתחרר מהספק.
יפה אמרת שכאשר אתה בספק אתה לא בהווה. ולמעשה הדרך להשתחרר מהספק היא קודם כל היכרות עם מנעמי ההווה.
והדרך להתחבר להווה היא פשוט להתחיל להכיר את האמונה שבך. לא מדובר בהכרח באמונה דתית אלא באמונה שקשורה לעצמך. ללא אמונה אין כוח ועמוד התווך העיקרי בהתפתחות אישית הוא ה-א-מ-ו-נ-ה.
באימון לומדים איך פועלת האמונה, איך האמונה משפיעה על ההתנהגות וכך גם על המציאות.
ושוב בשורה טובה: אתה מאוד חרוץ - באימון שתעבור החריצות שלך תהיה אבן יסוד להגיע להישג.
בהצלחות
איציק