שאלה

בינה יקרה,
יש לי הרגשה ברורה שאת אישה מאוד מוכשרת. אני "חושד" בכך בעקבות זה שהתקבלת לעבודה בה את נדרשת לאחריות ניהולית, וכן בעקבות זה שלא רוצים לוותר עליך ומנסים ביחד אִתך למצוא פתרון. גם נראה לי שבמקום העבודה זקוקים לך, כך שלא כל כך מהר יוותרו על כישורייך.
אני מציע לך לקחת את העבודה בה את מרגישה הכי מאושרת, בה את מביאה לידי ביטוי את הכישורים שלך. עבודה מנה תגיעי הביתה מסופקת וחזקה גם עבור ביתך.
אני מציע לך לפעול בשני מישורים:
א. לדבר עם האחראית שלך ולשתף אותה בכנות וגם ל-ה-ק-ש-י-ב לה: מאוד יכול להיות שיש לה פתרון מתוך ניסיונה ומתוך אכפתיות אליך וכמובן מתוך זה שלך ולה גם יחד יש אינטרס משותף - למצוא לך מקום נכון ומתאים לך.
ב. להביט לרגע מחדש במצב האישי שלך: לראות את ההזדמנות בעניין. לתת צ'אנס למצב החדש. אולי ביתך יכולה ללכת לחברה או לסבתא, דודה בימים בהם את לא מגיעה בזמן הביתה? אולי בכלל זה הזמן המתאים לה להתחיל להיות יותר עצמאית? להיות עם עצמה? להזמין חברה? אולי הפחתה בכמות השעות שבה תהיי בבית תגדיל את א-י-כ-ו-ת השעות שלכן יחד? ואל תשכחי שכאשר את מסופקת מהעבודה - את מגיעה הביתה מאוד זקופה ושמחה ומעניקה לביתך ביטחון ודוגמה אישית.
אפשר ביחד עם האחראית שלך להסכים על הרצה של תכנית במשך שבועות ספורים, אולי להיעזר באביה של הילדה בהתחלה, לראות איך זה עובד ולהמשיך הלאה, אולי להתחיל רק בחלק מהימים.
זה יהיה מרתק ונכון ופותח ובונה אותך בעולם החדש.
בבקשה, שתפי אותנו.
בהצלחות,
איציק

1.לגבי המנהלת היא אמרה לי שתמיד אפשר להתקדם . אבל ברגע שנכנסים לתפקיד כמו מנהלת מח' או מעדניה אי אפשר לדעת מתי יקדמו אותך ..אף אחד לא מבטיח כלום ואני בת 40 אני לא בת 20 אני רוצה להצליח (מה שעד היום לא ניסיתי לעשות אני לא יפרט כרגע).ואין לי ניסיון בתחום שאפשר להרוויח לא רע ולהתקדם עוד,אני גם מסתכלת קדימה להתקדם עוד.

2.אין לבת שלי ככ חברות באזור לא פשוט...גם היא לפעמים מתקשרת לחברה וזו לא יכולה וההיא לא יכולה זה לא קל הרבה שומעים לא ל א לא.
לגבי סבתא ודודה אין באיוזר זהו שאין לי עזרה.
עם הפרוד אני בתהליכי גירוישין אז הוא לוקח 2 בשבוע לא אין אפשרות שיעזור(אני לא ירחיב) בס"הכ אין לי מי שיעזור . אני יכולה להגיד לך שעד היום הייתי מגיעה בסביבות 16:00 היא שואלה אותיכל הזמן מתי אני מגיעה ומבקשת שאני יגיע מוקדם ושהיא לא אוהבת להיות לבד בבית שזה לא נעים לה.
לגבי הזמן איכות שיהייה לנו ,אז ככה הפרוד שלי לוקח אותה 2 בשבוע ואם אני יגיע מאוחר יותר........לא יודעת ......כבר יש את הגעגועים כי הפרוד לוקח ואז הזמן יותר איכותי.אני גם טיפוס רגשני מרחמת עליה שהיא מחכה לי לבד כל יום בערך שעתיים ואם זה נמשך לשלוש אני נקרעת בתוכי אולי גם כי אני יודעת שהיא רוצה שאני יבוא כבר.
שתבין אם היה לה אח או אחות אפילו אח בן שנה לא היה מפריע לי לעבוד גם כמעט כל יום עד 19:00 בערב ,אבל זה שהיא לבד זה לא קל לא לי ולא לה.
יש לי 2 אפשרויות:
1. להתקשר למנהלת מחר ולהגיד לה שאני מצאתי פתרון לשעות ואני רוצה להתחיל לעבוד כסגנית.ברור שזה יהייה יותר קשה מהבחינה שעכשיו היא תתפוס אותי מהצווא ר ותגיד לי את בטוחה שלא יהיו בעיות בתחום.
אני עשיתי טעות הייתי צריכה להתחיל בלי להגיד כלום ולראות איך מתגלגלים העיניינים הבעיה שפחדתי שזה לא יסתדר להם ולי עם השעות ואני ישאר ללא עבודה.

2. ללכת להתלמדות כמנהלת מחלקה ואולי בהמשך להתקדם (אבל זה כבר לא פשוט וזה הרבה מזל).
**עוד דבר- גם אם אני בוחרת באופציה 1 למרות הקשיים אני לא יודעת איך היא תגיב אם אני יתקשר אליה לאחר שהייתי צריכה להתחיל התלמדות בתפקי ד מסויים כסגנית ואז באתי לדבר איתה ואמרתי לה שצצריך לסכם שעות מה שנשאר קצת באויר אז קבענו ואז אמרה שאי אפשר שאני יהייה סגנית ואם פתאום תצתרך אותי אני לא יוכל להגיד לה לא יכולה 16:00 אני הולכת.
אז הציעה לי להיות מנהלת מעדניה אמרה לי תחליטי(לא היתה לי ברירה אמרתי בסדר)איחלה לי בהצלחה וזהו.
יצאתי שמחה כי השכר ישאר כמו שהוא אבל זה היה מהול בעצב ובאסה.
כי אני חייבת שיהייה לי ניסיון במשהו טוב שיהייה לי משהו ביד משהו שאני גם אוהבת אותו.
אז שוב אם אבחר באפשרות לתקשר ולהגיד מצאתי פתרון אני רוצה להתחיל כסגנית
זה סיכון. היא יכולה להגיד זאת לא יודעת מה היא רוצה מעצמה בהתחלה התקבלה כסגנית אח"כ דיברה על בעית השעות הצעצתי לה מנהלת מעדניה ועכשיו אומרת שמצאה פיתרון. זה אולי יכול גם להזיק לי אני לא יודעת ...

בינה יקרה,
התשובה לשאלותיך והפתרון בו את צריכה לנקוט קיימים במכתב שלך עצמך.
את יכולה להחליט בעצמך אבל התנאי הוא פשוט:
- תסמכי על עצמך
- תסמכי על האחרים (המנהלת שלך, הפרוד שלך, הילדה שלך)

- תהיי רגועה, תקראי שוב את המכתב שלך. הפתרון נמצא בפנים.

בהצלחות,

איציק

שלום בינה,

לא הייתי יכול להסכים יותר עם דבריו של איציק, הקולגה שלי.
אבל ברצוני להוסיף עוד נקודה אחת לדיון הזה.

בתך בת ה 13 כבר בעצם מעבר לילדה. היא כבר נערה ואני מניח שהיא גם חכמה וגם מאוד אוהבת אותך, לפי מה שאת מתארת. אני רוצה להציע לך לשבת אתה ולהציג בפניה את ההתלבטויות שלך על כל צורותיהן, במיוחד שהעניין מאוד קשור אליה!
הסבירי לה את הצדדים של הבעיה ותשאלי אותה מה היא חושבת והאם היא יכולה לתרום משהו לעניין. יתכן שתופתעי מתשובותיה. בכל מקרה, אין לי ספק ששיחה כנה כזאת אתה תתרום ליחסים ביניכם, להבנת העניין מצידה וגם תתרום לערך העצמי של בתך (אימא מתייעצת איתי).

נשמח לשמוע ההמשך.
בהצלחה,
גרשון.

אני לא כל כך הבנתי את התשובה.
לסמוך על עצמי אני סומכת -מה זאת אומרת לסמוך על הלב שלי מה שהוא אומר לי שנכון לעשות? אם זאת הכוונה זאת החלטה לא קלה אני לא רוצה לעשות טעות.
ושאח"כ אני יגיד איזה טיפשה הייתי הייתה לי הזדמנות.
לסמוך על הפרוד שלי אני לא ככ יכולה ביחסים כרגע בבעיה .
לסמוך על המנהלת ?
אני ידבר עם ביתי זה באמת רעיון אבל מה אני עושה אם היא תגיד לי שהיא לא רוצה שאני יחזור מאוחר וכו'.
האמת היא הרבה פעמים ביקשה ממני להחליף עבודה כדי שהיא תגיע הביתה אני יהייה בבית .
לא יודעת מה לעשות עדיין מבולבלת קשה לי תעזור לי בבקשה.