מה עושים

שלום עידו,
יש בך הבנה רבה למצבך.
עם זאת אתה לא ממש מסמן מטרה: מה בדיוק אתה רוצה להשיג.
ברשותך אסדר ואדייק את הדברים:
האמונה שלך ש"עד שאתה לא משפר את המראה החיצוני אתה נסגר" מעוררת את ההתנהגות הזאת של אי יוזמה (שכן למה להתאמץ אם ממילא המראה שלי טעון שיפור?) התוצאה - מפלס האושר יורד. הרי לך יצירת מציאות.
כך למעשה נוצר מעגל סגור תוקע.
כדי לשנות את זה עליך לנסות לאמץ לעצמך אמונה אחרת. נתחיל במראה החיצוני: למשל "המראה החיצוני שלי הוא טוב" (אם יש מקום לשיפור אמצא דרך לתקן את תספורתי ולהיטיב את בגדיי) - כך תמצא עצמך יוצא אל העולם עם הרגשה של יופי והמציאות החיובית לא תאחר לבוא.
ברור שהבנו ממה שכתבתי שלאמונה בעצמך או בעולם (שמביט בך) יש השפעה מכריעה על המציאות.
ואפילו במכתב שלך יש נקודת מבט חיובית על עצמך שאפשר להיבנות עליה: אתה מתאר כי "בבית הספר היה לך בסדר, היית כמו כולם..." אם תביט בעצמך שוב תגלה שלא השתנה הרבה.
לגבי ההתמדה - ברור שהיא אכן המפתח. ולשאלה איך לרכוש כישורי התמדה יש כמה תשובות. הראשונה היא כאמור לאמץ נקודת מבט אחרת, חיובית, על עצמך שתוסיף לך אנרגיות ובנוסף עוד כמה נקודות ובהן מציאת משמעות במעשים שלך, סקרנות אל תוכך, סימון מטרה, ניצול כוחות המעשיות והפיכת היצר ליצירה.
תהליך אימוני מזהה את החוזקות שלך והולך אתך צעד צעד לסמן מטרה, ללמוד לנצל את החוזקות ולהגדיר את היכולות ולהגיע להצלחה.
בהצלחות,
איציק

שלום עידו,

תודה על פנייתך. לא תמיד יש לאדם את האומץ להכיר בעובדה שמשהו אצלו לא מתנהל בצורה חיובית והוא צריך עזרה בנידון. ועוד יותר אומץ נדרש לבצע את הפעולה של בקשת העזרה.
אז כל הכבוד, אתה כנראה בחור אמיץ ומודע לעצמך במידה רבה.

הרשה לי עכשיו להוסיף כמה שורות לדברי הטעם של איציק, הקולגה שלי.
מה שאתה מציין בפנייתך הינה בהחלט ההשתקפות של איך שאתה רואה את העולם סביבך ובעיקר איך אתה רואה את עצמך בעולם הזה.

עלי להסביר: לכל אחד מאתנו יש פרדיגמות (תבניות חשיבה) שדרכם אנו רואים וחשים את המציאות. כאילו משקפיים עם עדשות בצבע מסוים: אם ורודות אז הכול יראה ורוד, אם אפורות הכול יראה אפור...
לא רק זה, בנוסף לכך אנו כל הזמן עסוקים באיסוף הוכחות שאכן הפרדיגמות שלנו נכונות! ברוב המוחלט של המקרים זה לא תהליך מודע, אבל זאת הבעיה כי הוא מנהל לנו את החיים. הוא בכלל קובע לנו את גישתנו לחיים עצמם!

אז מה אפשר לעשות? דבר ראשון זה לעצור רגע ולהציב סימן שאלה ע-נ-ק אחרי כל קביעה מהקביעות שאתה קובע. לשאול את עצמך האם המשפט/קביעה/פרדיגמה הזאת משרתת אותך או לא משרתת אותך. לראות האם זו האמת לאמיתה (ממש!) או שרק אנחנו קבענו אותה כאמת. וכו' וכו'. השלב הבא זה מה אנחנו יכולים (במודע!) לשנות בפרדיגמה הזאת.
ברוב המקרים, כבר התבוננות מפוכחת על הפרדיגמות הנ"ל גורמת לשינוי משמעותי בגישה לחיים ואימוצם של תבניות חשיבה חיוביות חדשות.

אינני אומר שזה תהליך קל, אבל הוא אפשרי והוא נעשה הרבה יותר קל ומשמעותי בעזרתו של מאמן אישי, בעבודה משותפת.

וכפי שהיה אומר ידידנו מהטלוויזיה, ז'וז'ו חלסטרה: "..ותחשבו על זה...!!"

בהצלחה,
גרשון.

וואו כך גם אני מרגישה! הרבה דברים שרוצה לפעמים אפילו מבלבל להחליט מה רוצה, לפעמים ההעדפה היא לא להחליט מחשש שזו לא תהיה הבחירה הנכונה. כך שנותרת בחוסר מעש וקידום של חיי. אז באמת מה עושים "בשטח" אחרי כל התאוריה?

שרית יקרה,
כל מה שאיציק, הקולגה שלי, כתב וכל מה שאני כתבתי, זה לא "בתאוריה". זה ממש במעשה.
אם את מצפה שנשלוף שרביט קסמים ונפתור את כל הבעיות בהנפה אחת, זה לא יהיה. גם כדורים לפתרון בעיות כאלה אין בנמצא. הכול תלוי בך ובעבודה שתשקיעי עם ועל עצמך. כמובן שאפשר להיעזר בעזרתו והדרכתו של בעל מקצוע כמו מאמן אישי.
בכל מקרה, אני מציע לך לקרוא בעיון רב שוב את מה שכתבנו ולנסות להפנים את הדברים.
כאמור, פניה לאימון אישי יכולה להיות לעזר רב.
בהצלחה!
גרשון.