היי

שלום אנבל,
אחרי כל כך הרבה מילים של קושי וייאוש אתן לך כמה נקודות יתרון שיש לך: את מודעת לכאב שלך. את מבינה את מה שאת מודעת לו. את רוצה לעשות שינוי. את מתקרבת ל-30.
את שואלת את השאלה הנכונה: "איך נפטרים מהצורך הלא נגמר הזה לחיזוקים ולאישורים מהסביבה?", ואני עונה:
א. מחליפים את הצורך לְרָצוֹת בהרגל של לִרְצוֹת.
ב. מסתכלים באומץ ע החיים מזווית שונה: במקום לראות את הדברים המגבילים בך - ראי את ההזדמנות שלך לתת במקום את הציפייה לקבל.
ג. להחליף סביבה לסביבה של אנשים יוצרים. אלה יהיו כלבבך.
את יכולה להתחיל באימון אישי או קבוצתי. יש שם כלים אני מרגיש שיעוררו בך עוד יותר את הצורך לצמוח.
את יכולה להתחיל בלמשוך את קצה החוט שנתתי לך כרגע ולהמשיך את ההתכתבות הזאת.
בהצלחות,
איציק

שלום אנבל,
הרשי לי להוסיף כמה מילים לאלה של איציק, הקולגה שלי.
כפי שנאמר יש בך צורך עמוק ועוצמתי מאוד לרצות ולהיות מושלמת על מנת לקבל הערכה ואהבה.
הצורך נבנה אצלך מתישהו בעברך. אולי בבית, אולי בבית הספר, אולי בחברת הילדים או בהתבגרות...??? איני יודע ויתכן שגם את לא יודעת בדיוק. אבל על מנת להתגבר על הדחף הזה, על מנת "להחליף את הדיסקט" ולהפטר מזה, נראה לי שיש הכרח בעזרתו/ה של בעל/ת מקצוע ואימון אישי אצל מאמן/ת שיהיה לך איתו/ה כימיה טובה יכול להיות לעזר רב.
לדעתי, חבל על כל דקה. צאי לחיפוש המאמן המתאים וקדימה לעבודה!
בהצלחה,
גרשון.