קנאה זה רע

שני יקרה,
את מתארת צד מסוים של תכונת הקנאה שבמקרה שלך אפשר מיד להבין שהוא נובע בעיקר מביטול עצמי. זה ברור שזה לא קשור לאחרות אלא לעצמך, לדרך בה א-ת רואה את עצמך.
השינוי מתחיל מבפנים, אבל איך?
בכך שתפסיקי לשאול שאלות אודות איך מביטים בך ותתחילי לשוחח עם עצמך על היופי ש-א-ת רואה באחרות ובאחרים. יותר מכך על ההתרגשות ש-ל-ך מהיכולת להתרגש מאחרים ולחפש את הדרך ל-א-ה-ו-ב את האחר/ת.
זאת רק ההתחלה. בהמשך, בתהליך אימוני תמצאי את הכוחות להתחיל ל-ה-כ-י-ר ולאהוב את ע-צ-מ-ך.
בהצלחות,
איציק

שלום שני,
תודה שפנית אלינו ונקווה שנוכל להיות לעזר...
בהודעתך את מתארת את הקנאה שמנהלת לך החיים וכנראה לא נותנת לך מנוח.
בכל מקרה, את בוודאי לא נהנית ממנה (בלשון המעטה...) ויש לך רצון עז לשים לזה סוף.
אז בואי נראה, מה היא הקנאה?
הקנאה זה אחד הביטויים של אחת משתי האנרגיות הבסיסיות שמנהלות את חיינו. הראשונה היא האהבה והשנייה היא הפחד. כל רגש שבנו, נובע מאחת משתי האנרגיות הללו.
הקנאה היא אחד הביטויים הידועים והבולטים של אנרגית הפחד. כאשר אנו מקנאים (בדרך כלל במישהו או במשהו שיש למישהו) אנו נותנים ביטוי לאיזשהו פחד בסיסי שמקנן בתוכנו ושמנהל לנו את העניינים. לא תמיד אנו מודעים מה הוא אותו פחד ומה מקורו וכתוצאה מכך גם לא איך אנו יכולים להתגבר עליו.
ברוב המקרים, אותו פחד מובנה אין לו בכלל הצדקה במציאות, אבל כל זמן שהוא קיים בתוכנו הוא ייצא החוצה בכל הזדמנות מתאימה.
פחדים ישנם לא מעט. פחד מדחייה, פחד מלא להיות מספיק טובה, פחד מ"מה יגידו", פחד מלא להיות ראויה וכו' וכו' וכו'.... רשימה ארוכה.
יתכן שהפחד המניע את המערכת התמקם אצלנו עוד בילדות. אולי מאיזו הערה בבית, או של חברים, או מביה"ס, או בהתבגרות....
את הפחד הזה יש למצוא, לזהות אותו, להוציא אותו מעל פני השטח, להיפרד ממנו ו"להחליף את הדיסקט" או במילים יותר יפות: להחליף את הפרדיגמה שמנהלת לנו את החיים.
הליך של אימון אישי עם מאמן/ת שתוכלי ליצור איתו/ה "כימיה", יכול להיות לעזר רב לנ"ל.
מאחל לך הצלחה ושנה טובה (בלי פחד וקנאה),
גרשון.