לא מעריכה את עצמי

אלמונינית יקרה,
את מיטיבה לתאר את המצב שלך ויש בך לא רק מודעות עמוקה למצבך אלא גם כושר לראות את ההבדל בהתנהגויות וברגשות המתעוררים בך במצבים השונים בין העבודה לבין חברים וזוגיות. גם הכותרת שלך החלטית ויודעת: את כותבת ש"את לא מעריכה את עצמך" וזה מראה על יכולת להשקיף בבירור על המציאות. הדיאלוג הפנימי שבך בעת כתיבת השורות נראה לי שקול, אם כי הכאב ניכר.
ברור שיש סיבה למה את מתנהגת כפי שאת מתנהגת מול סמכות בעבודה ובצבא אבל עיקר ההתייחסות שלנו בתהליך האימון היא לדפוס ההתנהגות עצמו ואותו נפרוט לפרוטות: את מרגישה שאת לא מעריכה את עצמך ואכן הכל מתחיל במה שאני חושב על עצמי - במקרה הזה מבחינה מקצועית - "האם אני מספקת את הסחורה?" ושאלת הציות לסמכות מתחילה בשאלה "האם אפשר לסמוך עלי?" ומתמקדת בשאלה "האם אני סומכת על עצמי?", ובשאלה הזאת נתחיל: לעתים קרובות אין הרבה קשר בין מה שאני חושבת על עצמי (או שאני גורמת לאחרים לחשוב עלי) - לבין האם אני מספקת את הסחורה. את יכולה להיות טובה בהרבה יותר מאחרים מבחינה מקצועית אבל לא תעריכי את עצמך (ד"א, איך הצלחת להשיג מעבר לבסיס פתוח?). בפער בין המציאות לבין הדימוי העצמי מתחוללים רוב הרגשות הלא נעימים, ומהמקום הזה נתחיל - מהדיאלוג הפנימי. נתחיל בהתרת הקושי על ידי משיכת קצה החוט: נסי לעשות בינך לבין עצמך תרגיל קטן - חזרי בדמיון לרגע בו עמדת מול הדמות הסמכותית בצבא או בעבודה ותארי בכתב את הרגשות כואבים ככל שיהיו. אם את מזהה דיאלוג פנימי בינך לבין עצמך - נסי לתאר אותו.
כתבי את הדיאלוג כאן ומשם נתקדם.
בהצלחות,
איציק

היי!
ראשית, בהקשר לשאלתך איך עברתי לבסיס פתוח...
בעיקרון, מזל גדול שאני מכירה מישהו שמכיר מישהו, אבל זה עדיין לא היה פשוט בכלל (מרחו אותי עם זה 8 חודשים), והמעבר הזה היה חלק מאוד משמעותי בהתמודדות שלי עם סמכויות כי הייתי צריכה לעמוד מול המון מפקדים ולהסביר את עצמי. זה מאוד מתקשר לתרגיל שניסיתי לעשות, חשבתי על זה כל היום וניסיתי לדמיין ולהבין מה התחושות שעולות בי והמחשבות שעברו לי בראש באותן רגעים, אז קודם כל אולי זה מוזר אבל תחושות פיזיות- הלב דופק, אני מזיעה, הקול טיפה רועד.. עלה נידף. אני גם זוכרת שתמיד התכוננתי שעות מה להגיד ואיך ואם ישאלו ככה אז אענה ככה, ולא לפחד מהם, ושזוהי זכותי המלאה לבקש את מה שאני מבקשת, ובזמן אמת תמיד מפשלת. קשה לי לומר מה הדיאלוג הפנימי... אולי אני לא מבינה למה אתה נתכוון אבל עוברות לי מחשבות בזמן שאני מול סמכות שאין לי הרבה מה לעשות עם מה שיגידו לי כי יש להם יותר כוח ממני ושהם בטח חושבים שאני חוצפנית שאני מבקשת את מה שאני מבקשת. למשל, כשביקשתי לעבור בסיס ( אני לא יכולה להגיד שסבלתי 100% מהזמן שלי שם כי כן היו לי חברות וכן ניסיתי להחזיק את עצמי וכן היו ימים טובים כי מטבעי אני בן אדם שאוהב לצחוק ולהצחיק אבל בתוך תוכי רציתי לעוף משם והיו הרבה תקופות של ימים שלמים של בכי ואפילו התקפי חרדה) היו לי שיחות עם המון מפקדים, אישיים או מקצועיים שרצו הסברים למה אני רוצה לעבור (הרי בצבא שום דבר לא הולך בקלות) ואני יכולה לומר שבכל פגישה כזאת א' לא הצלחתי לא לבכות (אולי מהלחץ שהייתי שרויה בו) וב' לא הצלחתי להיפטר מהתחושה של "לא נעים לי", כי הם בטח חושבים שאני איזה ילדה חוצפנית שלא בא לה לסגור שבתות... כשההיגיון אמר לי שברגע שאני מרגישה ויודעת ומכירה את עצמי טוב בשביל להבין שהמקום הזה לא בשבילי ושאם אשאר פה המצב יחמיר, זה לא עזר.
לילה טוב ותודה רבה...

שלום אלמוניתית 2,
יפה כתבת - בפתיחות וללא הסתר.
עכשיו שימי יד על ליבך (כן, ממש, פיסית) וקראי שוב את מה שכתבת וראי שבמציאות את משיגה בסופו של הדבר את מה שאת רוצה.
עכשיו קראי שוב מתוך כבוד אל עצמך. אל תורידי את היד! המשיכי לקרוא מתוך כבוד לעצמך.

ואז ספרי מה זה גורם לך להבין על עצמך.

בהצלחה,

איציק