הצורך לדעת

רון יקר,
דאגתך מובנת אבל ברור קודם כל שאין לתת לדאגה ולפחד להוביל אותך בתגובה לבן שלך.
בעיקרון ה"כן" הוא לנשום עמוק ולצפות בו ולראות שוב מה באמת מפריע לך - דברים ספציפיים.
רשום את אשר אתה רואה: כן, גם דברים טובים (חפש אותם).
כך נוכל לבחון במה מזה צריך לטפל ולמה להניח.
כשהדרמה תשכך ניגש לבדוק את הדרך לפתור את העניין:
קודם כל להבין שיש לו חיים משלו וכי הערכים שלו יכולים להיות שונים משלך
שנית, להבין במה נכון לטפל.
אחר-כך - איך לגשת אליו. ולפתח דיאלוג נכון ואפקטיבי עימו.

שלח לנו את הדברים שכתבת עליו.

בינתיים הכי חשוב שבכל פעם שאתה מדמיין שיחה עימו ראה אותה נינוחה: זכור כי שיחה נינוחה עם בנך היא במערכת ההרגלים שלכם והיא היסוד ליחסים שלך עימו מהרגע בו נולד.

סמוך על עצמך.

בהצלחות,

שלך,

איציק

שלום רון,
שאלה אינפורמטיבית: בן כמה הבן ובן כמה אתה?
יום נעים,
גרשון.

אני בן 50 הוא בן 20
מפריע לי שהוא נוטה לשקר לא מעט פעמים
מפריע לי שהוא מחפש מערכת יחסים זוגית, כנה ואמיתית, אך מתפתה למערכות שטחיות שהבסיס שלהם הוא מיני
הייתה לו מערכת זוגית שנמשכה שנתיים וחצי. וכעת הוא כנראה מחפש לפרוק עול ...
מעבר לזה הוא חכם שנון נאה ובעל חוש נתינה עצום.

רון יקר,
הבן שלך עובר כנראה דרך שעוברים רבים בני גילו: הוא תוהה וטועה, הוא מתחבר ומתנתק, הוא בודק את עצמו, את הגבולות שלו ואת הסביבה שלו ובכלל זה את אביו, ואת אימו.
יפה שאתה רואה בו את הדברים הטובים, קשר של שנתיים וחצי בגיל הזה אינו דבר של מה בכך ופרידה עלולה לגרום לבחור זעזוע שמעוררת לא מעט מחשבות ותגובות.
איני יודע עד כמה אתה מחצין את הביקורת מולו ועד כמה אתם מגיעים לנקודת חיכוך אבל בתור המבוגר האחראי אתה זה שאמור לפעול לתקשורת טובה עימו והכלי הראשון לתקשורת בריאה זה קודם כל לצפות בו ולא לבקר אותו, לראות את הדברים הטובים רגע לפני שאתה הופך להיות הקטגור שלו. ברור שגם לו צריכה להיות אחריות אבל הוא זה שאמור להגיב לקשב וליוזמות החיוביות שלך ולא להפך.
כמו כן צריך להיות ברור שהוא בחור בוגר (הרי לכך אתה שואף) ושיהיו לו ערכים משלו שהסביבה אמורה להכיל.
שני פרטים חסרים לי: האם הוא הבכור (הילד הראשון שלך שמגיע לגיל הזה)? ומה הקשר בינך לבין אימו - האם היא שותפה לחניכתו ומה דעתה על דבריך, קשייך, ורגשותיך כלפיו.
שתף אותנו ונמשיך,
בהצלחות,
שלך,
איציק