בכי

היי רעות,

מספר דברים:

1. רשמת שאת נמצאת במקום שבו את צריכה להראות בגרות. מהי אותה בגרות עליה את מדברת? זהו דבר מאוד סובייקטיבי ואנשים שונים יכולים להסביר לך מהי בגרות עבורם בדרכים שונות. ייתכן שההתנהגות שלך תראה בפני אדם אחד כהתנהגות בוגרת ובעיני אדם אחר כלא בוגרת בכלל. השאלה היא מהי בגרות עבורך וכיצד את תופסת את ההתנהגות שלך?
חשוב גם שתשימי לב לשפה שלך: "צריכה להיות בוגרת". ייתכן ושפה זו מצביעה על כך שנכפה עלייך להיות מי שאת שלא.
2. ייתכן ואת רגישה וזה בסדר. זוהי תכונה שקיימת אצלך ורצוי שתקבלי אותה. חשוב שתביני שכל הרגשות זורמים אצלנו באותו "צינור" ובמידה ותעצרי רגש כלשהו ותמנעי מעצמך להביע אותו, את עלולה לעצור רגשות אחרים כגון שמחה והתלהבות.
3. חשוב להבין מהי הסיבה שאת רגישה. ייתכן וקיימים אצלך אמונות או אולי חרדות שגורמים לך להיות רגישה. זהו משהו שניתן לבדוק באימון.

מקווה שעזרתי,
מני שמריהו | מאמן אישי

רעות יקרה,
הבכי הוא צורת תקשורת ויש כאלה שאצלם סף הבכי נמוך יותר מאשר אצל האחרים.
הפירוש שלך שאין זו שפה בוגרת אינו בהכרח פירוש של אחרים.
הבכי שעולה בך (לדברייך) מהר מדי מראה אולי על רגישות ודווקא יכול ליצור אצל מי שמולך תחושה של אמפתיה (ולא בהכרח חוסר בגרות).
השאלה החשובה היא איך א-ת מתייחסת לבכי ומה נלווה לבכי שלך: אם תציעי מענה תומך לדברי האחר - אז הבכי יפעל לקירוב ולחיזוק ואף לאמינות ואת תהיי בעיני האחר דווקא בעלת תמיכה אפקטיבית ובוגרת.
בהצלחות,
איציק