רצון עז להבריא עם חוסר מוטיבציה

שלום!
אני בת 37 + 2, סובלת ממיומה ברחם (גידול שפיר הגורם לאי פריון ובעיות נוספות). אני מאוד מאמינה בריפוי עצמי באמצעות דמיון מודרך, שיחות נפש עם בעל מקצוע, הומאופתיה, דיקור וכו' ואכן טופלתי בכל אלה בשנים האחרונות אך ללא הצלחה.
במקביל אני קוראת המון חומר בנושא של גוף ונפש והגעתי למסקנה שעם כל הרצון העז שלי להעלים את המיומה ולהיכנס להריון הכל כך מיוחל, משהו בי לא נותן לי לשחרר את זה.
אני מרגישה שאני יכולה להגיע לפתרון ולהעלים בכוחות הנפש את הבעיה, אבל בכל פעם שאני מגיעה לרגע הטיפול, אני ממש מורידה מעצמי את הציפיות והמוטיבציה להתמיד יורדת. ואז אני נכנסת למעגל הזה של כעס על עצמי בגלל חוסר ההתמדה אבל מאוד רוצה ולא עושה כלום בשביל זה. אני יודעת שזה אפשרי, ולא מצליחה להבין את עצמי. למה בתוך תוכי יש משהו שלא נותן לי לשחרר? משהו בי לא רוצה את הריפוי הזה. אבל במודע אני מאוד מאוד מאוד רוצה!
אני יודעת שזה נשמע קצת לא נורמלי, אבל חשוב לי לקבל עצה או הכוונה מה הבעיה שלי.
תודה!