חוסר אמון בבני אדם בשל אירועים לאורך החיים

אני בת 43 כשהייתי ילדה לעגו לי כי לא הייתי יפה. בהמשך חברות שהיו לי אכזבו אותי כשראיתי שכל אחד דואג לעצמו.
כשבגרתי והתייפתי היו לי חברות אבל שוב התאכזבתי כי לא היו לצידי .
כשילדתי את ביתי בעלי לא היה לצידי
אמנם כשביקשתי מס פעמים שיטפל בקטנה עזר אבל הרגשתי לבד. גם לביהח כשהיה צריך להגיע כדי לקחת אותי נביתה אחרי מס ימים הגיע באיחור ונסלקל לא היה מוכן.
אמא שלי היתה עסוקה בלטפל באבי ובעניניה.
בהמשך כחודשיים לאחר הלידהחליתי ואמרו שיש לי טרשת נפוצה אבל תודה לאל המצב רגוע כבר12 שנה.
בהמשך בגלל ששהיתי בבית עם הקטנה ולא עבדתי בעלי התחיל לומר לי"צאי לי מהחשבון"תחיי מהמדכורת שלך.
לכי לעבוד כדהוא רואה שאני זו שדואגת ךילדה ועושה נכל בבית לבדי

בקיצור התמודדתי עם כל כך הרבה דברים לבדי שאין לי כבר אמון.
בשבילי עליי לדאוג לעצמי כי אף אחד לא ידאג לי.
איך אשיב את האמןן שלי בבני אדם?