מתוסכלת

התחילי בזה:
האם יש בהכרח אם אין לך זוגיות זה אומר שאת מתוסבכת?
האם אדם אובייקטיבי, חברה או בת / בן משפחה שאינם מעורבים, היו חושבים שהמסקנה הזו נכונה?
האם המסקנה הזו משרתת את האינטרסים שלך למצוא זוגיות?
האם בריא לך לחשוב כך?
האם המחשבה שאת מתוסבכת עוזרת לך ליצור גישה, שבעזרתה תשיגי את מבוקשך ואת הקשר הזוגי שאני ראויה לו?

הרימי את הראש, מיצאי היכן את ראויה ומספיק טובה כפי שאת, התאמני על לאהוב את עצמך - ואז השורות שכתובות לך על המצח היום ("תגאל אותי מבדידותי, הצילו") תתחלפנה ב - "כדאי לך. כמה טוב למי שנמצא איתי".