שלום, צריכה עצה

בינתיים המצב של אחת החברות הטובות שלי הדרדר. היא בדיכאונות כל הזמן ומעשנת גראס בכל דקה שאפשר, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותה פיכחת, ובשנה האחרונה היא הפכה להיות יותר ויותר עויינת ועצבנית עד שלפני כחצי שנה זה הגיע לפיצוץ נוראי בינינו בערב אחד הזוי שאני עד עכשיו לא מבינה מה קרה בו, שגרר אחריו סדרה של התכתבויות בפייסבוק שבה הסברתי איך דברים נראו בצד שלי וניסיתי להבין אותה (כי להתעמת איתה בחי זה להכנס להוריקאן שאין לי סיכוי מולו) שהתישו אותי נפשית ולא הביאו לשום דבר.
בינתיים התקרבתי, גם בזכות פייסבוק, לידיד משותף שלנו שניסה נורא לגשר בינינו, וכמובן לא הצליח.
לפני כמה שבועות הבחור הראשון שסיפרתי עליו הציע לי לצאת. יצאנו פעם אחת והוא לא רצה להמשיך.
כרגע אני מרגישה שאני פשוט דוחה אנשים והדרכים היחידות שבהן אנשים נשארים איתי בקשר זה אם אני כופה את זה עליהם או אם הם רוצים או צריכים משהו ממני. אני כל הזמן רודפת אחרי אנשים ובכל זאת תמיד אומרים לי שאני מרוחקת.
נהייתי תלויה באינטרנט כי שום דבר לא קורה בלעדיו, אבל ברגע שאני נפגשת עם האנשים פנים אל פנים, הכל מתייבש..
אני נורא משתדלת להאמין שמי שבקשר איתי הוא שם כי הוא באמת מחבב אותי, אני נורא משתדלת להאמין שאכפת לאנשים ושאני לא צריכה לפחד כל הזמן שיעזבו אותי. אבל הם כל הזמן עוזבים.. שום דבר לא מחזיק אותם שם.
ועכשיו עוד מישהו שחיבבתי מתחיל להתעלם ממני. אני שוב רודפת אחרי מישהו, ממש משתדלת לא לעשות את זה אבל גם לא רוצה לקפוץ למסקנות אז מדי פעם אני אומרת לו שלום במסנג'ר והוא די שיתף פעולה.. אבל עכשיו הפסיק.
זהו.. אני צריכה עצה, מה אני צריכה לעשות כשאני מרגישה ככה?
נהייתי כבר כל כך מעיקה באיך שאני מדברת עם הידיד שלי מהאתר היכרויות, הוא תמיד סבלני לשמוע את כל השליליות הזאת ממני ובגלל זה הוא חוטף את זה מדי פעם, והמזל שהוא לא נבהל בקלות, אבל הוא גם לא יהיה שם אם אני לא אכפה את זה עליו, הוא סתם נחמד.
עם הבחור שיצאתי איתו לפני כמה שבועות דיברתי, וסיכמנו שאנחנו ידידים אבל יש לי כל הזמן ספקות בקשר לכוונות של אנשים. ומצד שני אני גם חושבת שאני כופה את הידידות הזאת עליו, וגם היא כמו תמיד תתמוסס, כי מה שהחזיק אותו שנה וחצי בקשר רופף איתי זה שהוא רצה לצאת איתי. אני מרגישה שאין לי יותר מוטיבציה לצאת עם אנשים, אין בזה טעם ואין לי יכולת וזה מביא לי רק כאב. אני לא רוצה להיות כזאת מרירה. מדי פעם יש לי רגעים של אופטימיות, כשאני מנסה לשכנע את עצמי שדברים הם לא כמו שהם נראים לי, אבל כל פעם יש נפילה, ואני לא יכולה לחיות ככה יותר. שום דבר לא יציב. אני בקושי מסתדרת בלימודים, המשפחה שלי מפורקת כבר ממזמן וגם ככה אף פעם לא הייתי קרובה אליהם, והדבר היחיד שחשבתי שתמיד יהיה לי זה שתי הבנות האלה שאני כל כך אוהבת, וגם זה התפרק. אני לא יודעת במה להיתלות.

אמרתי שהידיד שלי מהאתר הכרויות לא יהיה שם אם אני לא אכפה את זה עליו בגלל שכשאני לא פונה אליו הוא לא פונה אלי. אמנם היתה תקופה שהוא הזמין אותי פה ושם לדברים עם החבר'ה שלו, והייתי באה אבל הוא הפסיק. הוא גם רצה שאני אקפוץ לבקר אותם בבית שלהם אבל לא באתי כי זה אומר לשבת לשתות תה ולשתוק איתו ועם חברה שלו..

דבר נוסף- אני מתחילה לחשוב שעם תפיסת העולם שלי אני אף פעם לא אמצא מישהו שמתאים לי כי יש לי ראיית עולם לא קונבנציונלית ומלאה דברים שנראים לאחרים כמו סתירות. אני חושבת שאולי אני צריכה פשוט להתחיל לחפש לי מישהו הגון וטוב וזה הכל ולא משנה אם הוא לא בדיוק קולט את הראש שלי, כי נראה שהאנשים שקולטים את הראש שלי הם אולי מעניינים אבל מרוב שגם הם לא צפויים יכולות להיות הפתעות רעות.. אבל קשה לי להתגמש עד כדי כך. ואולי אני בכלל סתם מדמיינת כי אני חוששת להשלות את עצמי שקיים חיבור כשאין, חוששת שהרגשות האלו מדומיינים. ואולי יש מקום לחשש. מה אתם חושבים?

האם זו הסיבה שאני לא מקבלת תשובה?
אודה לכן מאוד אם תאמרו לי מה עשיתי לא בסדר כדי שאוכל ללמוד מזה, אני אובדת עצות.
תודה רבה מראש.

איקה שלום
את לא קיבלת תשובה כי לא הייתי זמינה עד עכשיו ולא כי כתבת הרבה
יחד עם זאת, שימי לב שגם כאן את מספרת הרבה מאוד פרטים שאני מבינה שהם חשובים לך אך לצד השני קצת קשה להכיל כל כך הרבה אינפורמציה.
אני מניחה שזו סוג של תבנית התנהגות שחוזרת על עצמה בכל תקשורת שלך עם מישהו
אין תקשורת רעה - יש לך כוונה חיובית - את רוצה שהצד השני יבין אותך, יזדהה איתך ויישאר איתך בקשר .
יש דרכים אחרות לעשות את זה ע"י תקשורת אחרת - תקשורת מקדמת
כנראה שזה מה שקורה לך - את לא מצליחה ליצור תקשורת שמקדמת אותך ביחסים עם אנשים
יש כאן בהחלט מקום לעבוד על זה - ללמוד כיצד לתקשר בצורה מיטבית עם הסובב אותך ועם עצמך
(יש לך גם שיחות פנימיות מאוד לא מפרגנות כלפי עצמך שגם עליהם כדאי לעבוד)
אימון בהחלט יכול להועיל כאן
בהצלחה
דפנה

תודה רבה על התגובה.
האמת ששפיכת האינפורמציה הזאת זה לא משהו שהייתי רגילה אליו עד החצי שנה האחרונה. התחלתי להתנהג ככה עם אנשים מסויימים כשנמאס לי מלהסתיר את איך שאני באמת מרגישה כדי לא להלחיץ אנשים, כי הדרך הזאת לא עבדה לי ורק הייתי מבודדת, והאמת שתמיד אמרו לי שאני סגורה מדי וניסיתי דרך אחרת. והאמת שזה מאוד הועיל לי בזמנים מסויימים. זה יוצא ככה בעיקר כשאני מרגישה ממש רע, ואני מאוד לא אוהבת לשמוע את עצמי ככה, אבל לפעמים אני מרגישה שאני חייבת. במצבים כאלה פחות אכפת לי מתקשורת מקדמת ואני מתחילה להרשות לעצמי פשוט לירות לכל הכיוונים , אז הבעיה היא שאני בכלל מגיעה למצבים כאלה.
אבל את צודקת במובן הבסיסי.
הגעתי להסכמה עם עצמי בזמן האחרון שאנשים כן מחבבים אותי. למשל הבחור מהמסנג'ר שחשבתי שנעלם דווקא לא נעלם. ושמה שתמיד אומרים- אם אתה רוצה שיהיו לך חברים תהיה חבר, זה נכון לגבי, אבל לא מהבחינה של לעזור בעת צרה וכדומה, אלא מהבחינה של להיות מישהי שכיף איתה.
מהבחינה הזאת את צודקת בקשר לתקשורת המקדמת. אף פעם לא ידעתי לדבר לא רק כשיש לי מטרה מוגדרת והצדקה, אלא גם סתם לספר סיפור, לדבר בשביל לדבר. בדרך כלל פשוט אין לי מה להגיד ובפעמים אחרות כשאני מנסה זה בדרך כלל מרגיש לי מאולץ ולא לגמרי רצוי מהצד השני. (כמו עכשיו, ואולי זה באמת נכון לגבי עכשיו, ואם כן, תוכלי לומר לי איך לדעתך הייתי צריכה לכתוב את ההודעה הנוכחית אחרת, אם בכלל? כי לא כל כך ברור לי מה אני מנסה להשיג מהמכתב הזה, ואם לי לא ברור, אז זה כנראה לא לעיניין, או שזה כן?)
אני תוהה אם זה משהו שאפשר ללמוד בגילי.
שוב תודה רבה.

שלום לך איקה,
קראתי בעיון את ההתכתבות שלך עם דפנה ובמיוחד את פניתך האחרונה עם בקשת העצה.
תקשורת שלנו עם אנשים אחרים יכולה להיות לא מספקת כל זמן שאנו מתקשים לתקשר בבהירות עם עצמנו.
ומה הכוונה...?
כל זמן שאנו לא בהירים עם עצמנו לגבי מה הם רצונותינו ומה הם הערכים שעליהם אותם רצונות מבוססים, וכל זמן שהמכלול הזה לא יהיה מקובל עלינו בצורה בהירה, בהשלמה ובשלווה, קשה יהיה לנו להשיג את המיטב מיחסינו עם אחרים (ודרך אגב, מהחיים בכלל...).
בדבריך אפשר לחוש בהרבה חוסר בהירות. כנראה שישנם הרבה תבניות חשיבה ודפוסי התנהגות שנרכשו לאורך השנים שהיום לא בדיוק משרתים אותך. ואת זה צריכים לבדוק: מה משרת ומה לא ומה שלא משרת לשים בצד או למצוא משהו במקומו שכן ישרת אותך.
אימון אישי יכול להיות כלי נהדר לביצוע המשימה הזאת.
בסוף פנייתך את גם שואלת האם בכל זאת את יכולה ללמוד בגילך. התשובה שלי חד-משמעית: כן! אין מגבלת גיל לשיפור או שדרוג החיים שלנו. ולמרות שלפעמים זה לא נראה כך, זה רק תלוי בנו, רק בנו, ברצון שלנו ובמחויבות שלנו לעצמנו.
מאחל לך המון בהירות בדרכך,
גרשון

ראשית, אני רוצה לציין כי בעת קריאת דברייך לא הרגשתי שאת מעמיסה, להיפך, יש בך פתיחות מדהימה, כנות ושיתוף. כל הכבוד לך על כך!

מתוך הקטעים שסיפרת מסיפור חייך, אני מבינה שאולי את לא יודעת בברור מה את רוצה, אך את יודעת היטב מה את לא רוצה ולמה את לא מוכנה (לא מוכנה "להתחרות" בסמים, לא מוכנה להרגיש גלגל חמישי...).

לכל אחד מאיתנו יש חסמים, אלה שחוסמים את הצלחותינו. נראה מתוך דברייך כי הם דומיננטיים בחייך וחבל... אימון יכול ללמד אותך להתמודד עימם כך שאת תשלטי בהם ולא להיפך.
האם יכול להיות שאחד החסמים שלך הוא ביקורת עצמית גבוהה?
ומה לגבי הערכה עצמית? יכול להיות שזה חסם גם כן?

נאמר כי "אין מקום שהוא רחוק מידי"...ואני מאמינה שכך הוא.
היכולת להגיע לאן שנרצה נמצאת רק אצלינו, הכל תלוי רק בנו.
בהנחה ותחליטי לעבור אימון... מה היית רוצה להשיג? מה היעד שלך? לאן היית רוצה להגיע?

מוניקה
אימון אישי ואימון לזוגיות
052-4033683