אך

מקובל להניח שבולמיה היא על אותו רצף של בעיית הכפיתיות. פעם סבלת מבולמייה, היום את מאשימה את עצמך באופן מוגזם בהאשמה שאינה רלונטית ולא תקדם אותך, ומפריעה לך.
יתכן ומדובר בהפרעה כפייתית.
כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר, אבל לא דרך המייל אלא פנים אל פנים.
בהצלחה.

גם אני אניח שאת שתי ההודעות כתבת את,
ממה שאת מתארת אכן נשמע שאימון יהיה פתרון שטחי עבורך.
אני מאמינה שהפרעות בולימיה, בעצמה שמסוגלות לייצר נזק לשיניים אינן נעלמות כ"כ מהר.
בכך אני מתכוונת שהגורם להן- שהוא חוסר באהבה ובהערכה עצמית בעיקר, לא נפתר.
יתכן ובעלך אכן עזר לך להיגמל מהמנהג הבולימי- אכילה והקאה וחוזר חלילה ועל כך כל הכבוד אדיר לשניכם!!!!!!
ובכל זאת, הדפוס שמודד את עצמו עפ"י השוואה לאחר או צורה חיצונית כנראה שלא נעלם לחלוטין- שהרי את מעידה על הקנאה והפחד שאחיך ימצא אישה יפה ממך.
אני ממליצה בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי
תהליך של אימון יכול להיות כזה שיעזור לך אולי למצוא את הכוחות לטפל בבעיה הזו ע"י כלים אחרים המתאימים לכך.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
052-5989896
ובהצלחה,
ליאת:)