קואוצ'ר לעומת פסיכולוג

שלום נוחי,
איני רוצה להיכנס כאן להשוואות בין טיפול פסיכולוגי ואימון ובוודאי שאיני יכול להתיחס למה שאת עברת וחווית אצל שתי המטפלות שלך בעבר.
אתיחס רק למה שזה אימון ובמיוחד למה שאני עצמי רואה באימון מכיוון שגם באימון ישנם אסכולות שונות.
ראשית כל אימון זו שיטה, מתודה. תהליך האימון הוא בדרך כלל מאד ממוקד, הוא בודק איכן המתאמן נמצא היום ולאן הוא רוצה להגיע (קובעים מטרות) ואיך עושים את הדרך בין שתי הנקודות. באימון שאני עוסק בו מתרכזים בעיקר בהוויה של המתאמן שזה בסיס החיים, רואים איזה פרדיגמות (תבניות חשיבה) קיימות בחייו, איזה מהן משרתות אותו ואיזה "תוקעות" אותו ואיך ניתן להחליפן לצד החיובי. הכל בהווה(!)
באימון אני שואל המון שאלות מאתגרות, שאלות מפנה שמכריחות שוב ושוב את המתאמן לבדוק את התנהלות חייו. אימון הוויתי הוא תהליך טרנספורמטיבי שמכוון ליצור מציאות מיטיבה אצל המתאמן על ידי שינוי גישה לחיים.
דבר אחד אני יכול לאמור בודאות: אף אחד (אצלי לפחות) לא יוכל לטעון "שישב שעה שלמה ובסוף רק קיבל הנהון..."
מעבר לנאמר כאן יש עוד הרבה מה לומר על אימון. אם תרצי לשמוע עוד ולהתנסות, בחתימה יש טלפון ואת מוזמנת להתקשר.
בהצלחה!
גרשון.

באימון המאמן לוקח אחריות על חלק משמעותי בתהליך: הוא מכוון את המתאמן לעסוק בנושאים רלונטיים, הוא גם מאמת את המתאמן עם חוסר הגיון בחשיבתו או מעשיו. כל אדם בודאי גם מהנהן לפעמים, אבל זו אינה תגובה המאפיינת אימון אישי.
בין שיטות האימון השונות ישנם בודאי הבדלים, אבל אני מניחה שרובן עוסקות בתוצאות במציאות, ולא בפנטזיות של"אילו הייתי" וכדומה.
חפשי מאמן שבאתר שלו מסביר מה הוא עושה, והחליטי לפי זה.
דוגמא באתר שלי, וגם של מאמנים אחרים שמנהלים את הפורום הזה.
בהצלחה
ד"ר בן-אור

טיפול ואימון, כמו סכין ומזלג, לצורך העניין, הם שני כלים שמשמשים במובן מסויים למטרות שונות.
הטיפול הוא תהליך פחות ממקוד, ארוך טווח, שמטרתו לתת מקום עקבי ויציב למטופל. התכנים שעולים בו הם "פרוצים יותר" במובן מסויים, זה מקום לדבר על צרכים, על כאב, על פחדים, כמו גם על רצונות, וחלומות, כאשר לאורך זמן ועל פני תכנים רבים נרקמת בין המטפל למטופל מערכת יחסים דרכה המטופל חווה אמון, הכרה וקבלה, ולומד כך להכיר ולקבל את עצמו.

בשונה מזאת, האימון הוא ממוקד מטרה ומכוון תוצאה. ככזה, העיסוק בתכנים רגשיים ובמעצורים פסיכולוגים נעשה כל אימת שאלו מעקבים את התקדמות התהליך אותו בחר המתאמן לעבור, מעין אמצעי אד הוק לצורך הגשמת מטרה ולא תכלית העיסוק בפני עצמה.

מתוך הפונקציות השונות הללו ניתן לגזור את השוני באופיו ותפקידו של המטפל מהמאמן-
זה שם כדי להקשיב, לתת מקום, להכיל, להבין ואילו השני מחכה לדיווח על תוצאות, מתמרץ, משקף, מעמת וכד'.
חשוב לזכור, שבשני המקומות, חבל ומיותר ל"בזבז" זמן וכסף כדי להערים על המטפל/המאמן כי אז מפספסים את הנקודה מעט. יש להתייחס למקומות כמקומות שלנו, שבחרנו בהם ושאנחנו לוקחים אחריות על להיות בהם באותנטיות מקסימאלית.

כל שעלייך לעשות זה להחליט מה את צריכה בעצם, ואז להתאים את הכלי לצרכייך
בהצלחה רבה:)