מה לעשות?

שלום לך,

כל אחד מאיתנו מחפש הרמוניה, שלוות נפש ורווחה אישית פנימית. אלה תנאי הבסיס לקיומם של חיים שמחים ומספקים. כמובן שלפי התיאור שלך תנאים אלה לא מתקיימים בחייך.
החדשות הטובות הן שהם יכולים להתקיים למרות כל מה שאת מתארת מכיוון שהם תנאים פנימיים שלך ולא אמורים להיות תלויים בגורמים חיצוניים.

אבל מה לעשות כאשר גורם חיצוני לנו (למשל ילד בן 10 עם בעיות קשב וריכוז) "מעלה לנו את הסעיף"??? התשובה הינה שיש למצוא מה אותו אירוע "מפעיל" אצלנו. על איזה "כפתור" שלנו הוא לוחץ שאנו מגיבים כפי שמגיבים?
אם נזהה את ה"כפתור" הזה ונלמד לנטרל אותו, סביר להניח שכל האירוע היה מתנהל בצורה שונה לחלוטין: את היית מתנהלת אחרת וכמעט בטוח שהתנהלותך השונה הייתה גם משפיעה על הצד השני. מכיוון ש, אני חוזר, אותם תנאים פנימיים לא אמורים להיות מושפעים מגורמים חיצוניים.
כולנו יודעים שברוב המקרים האירועים מנהלים אותנו ולא אנחנו אותם, אך יכול היה להיות בדיוק הפוך לו היינו אנו יודעים לשלות בתגובותינו.

איני יכול להשיב על שאלתך לגבי טיפול תרופתי כי איני מוסמך לכך. אינני יודע גם איזה אימון אישי עברת ואיזה טיפול פסיכולוגי. מפנייתך אפשר רק ללמוד שאת לא הגעת למקום שרצית להגיע.
יש להניח שתגיעי לאותו מקום שאת רוצה רק בתנאי של שינוי ההוויה שלך, שינוי גישה לחיים ולעצמך. זה כבר יגרור אחריו שינוי ביחסים ובסביבה.
אפשרי בהחלט.

מאחל לך הצלחה מכל הלב!
גרשון.

שלום לך נננ.
את מתארת חיים עם קשיים מורכבים, אתם את צריכה להתמודד. נדמה לי שאחת הדרכים היא הכוונה מקצועית להורים לילדים עם ADHD ומכיון שאת לא היחידה עם הבעיה הקשה הזו, יש בהחלט גם מדריכים אנושיים לנושא, וגם ספרות להורים מתמודדים-תוכלי למצוא בכל רשתות הספרים הגדולות המוכרות. גם הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים אינו נחלתך בלבד. זה לא מקל אבל בהחלט יש גישות טיפוליות שתוכלי ללמוד, מאנשי מקצוע מתאימים. אימון במקרה שלך רלונטי רק אם הוא על ידי איש מקצוע הרלונטי לפתרון הבעיות המיוחדות שלך כאם לשני הבנים שתיארת.
אני פסיכיאטרית וקראתי כל מילה שכתבת. מה שלא הבנתי הוא למה חשבת שאת אמורה לקחת כדורים כל שהם. את נשמעת אישה שמתמודדת וקשה לה, אבל תרופות לך אינן פותרות בעיות עם אחרים.
אני מאחלת לך שתמצאי את המנחים הנכונים לעתמודד עם הבנים, ואז כנראה חייך יהיו רגועים יותר שלוים יותר ושמחים יותר.
אם תרצי עזרה שלי כמאמנת, שגם יכולה לעזור לך בהתיחסות אל הבנים, מפני שאני פסיכיאטרית ומבינה במה מדובר, את מוזמנת להתקשר.
חזקי ואמצי.

שלום לך נננ.
את מתארת חיים עם קשיים מורכבים, אתם את צריכה להתמודד. נדמה לי שאחת הדרכים היא הכוונה מקצועית להורים לילדים עם ADHD ומכיון שאת לא היחידה עם הבעיה הקשה הזו, יש בהחלט גם מדריכים אנושיים לנושא, וגם ספרות להורים מתמודדים-תוכלי למצוא בכל רשתות הספרים הגדולות המוכרות. גם הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים אינו נחלתך בלבד. זה לא מקל אבל בהחלט יש גישות טיפוליות שתוכלי ללמוד, מאנשי מקצוע מתאימים. אימון במקרה שלך רלונטי רק אם הוא על ידי איש מקצוע הרלונטי לפתרון הבעיות המיוחדות שלך כאם לשני הבנים שתיארת.
אני פסיכיאטרית וקראתי כל מילה שכתבת. מה שלא הבנתי הוא למה חשבת שאת אמורה לקחת כדורים כל שהם. את נשמעת אישה שמתמודדת וקשה לה, אבל תרופות לך אינן פותרות בעיות עם אחרים.
אני מאחלת לך שתמצאי את המנחים הנכונים לעתמודד עם הבנים, ואז כנראה חייך יהיו רגועים יותר שלוים יותר ושמחים יותר.
אם תרצי עזרה שלי כמאמנת, שגם יכולה לעזור לך בהתיחסות אל הבנים, מפני שאני פסיכיאטרית ומבינה במה מדובר, את מוזמנת להתקשר.
חזקי ואמצי.

שלום נננ
תודה על פנייתך
מדברייך אני מבינה שהעזרה שקיבלת לאחרונה (טיפול+ אימון גם יחד) הסתכמה לכדי חודשים מועטים ולא ענתה על צרכייך.
ההתמודדות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים (קטגוריה שאכן הפכה נחלת רבים) עשויה להיות מתישה וסוחטת בכל כך הרבה מובנים.
החל מההתמודדות היום יומית עם "הפרעות" בסדר היום וכלה בהתמודדות האישית של כל הורה עם עצמו-איך נהגתי, האם אני הורה טוב..
כשבאמצע קיימת הזוגיות, שלא פעם , בשל תקשורת לקויה, הופכת לחזית נוספת של מאבק וקושי

את מזכירה שאתם (בעלך ואת) נושאים בנטל הטיפול בעצמכם- ואילו ההתייחסות היחידה לבעלך היא שהוא נוטל תרופות מרגיעות כמו כן. כשאת מתנסחת כך (ואולי בשל קוצר היריעה) מבינים שדמותו דומיננטית פחות בתוך ההתמודדות הזו ושבעצם זו את שלבד.

הייתי ממליצה בחום להכנס למערכת טיפולית כזוג- כזו שמסגרתה גם תרכשו כלים כיצד להתמודד כחזית משותפת מול הקשיים שמציבים הילדים- או בראייה אחרת, כיצד לתת לילדכם כל צרכם כדי להקל גם עליהם את מצבם.

במקביל הייתי ממליצה לך לפנות משבצת אחת בשבוע שבה את פשוט עושה משו שממלא אותך, ככה רק בשביל עצמך- חוג, שעתיים בים, סרט, יוגה, גלידה, פלאפל, טיול עם הכלב, עם השכנה, עם הכלב של השכנה...
שיהיה לך זמן קבוע, לא חייב להיות ארוך ולא חייב לעלות הון, אבל כזה שמוקדש לפינוק עצמי
זה נשמע כאילו את ממש זקוקה לו ואין ספק שבהחלט מגיע לך.!
בהצלחה רבה: )

אמא יקרה בקריאת דברייך לא הבנתי אם ילדך המאובחן מקבל טיפול בתחום הפרעת הקשב ואיזה טיפול. דיברת על הקושי בבית ועל כך שניפגשת עם מאמנת, האם המאמנת היתה מומחית להפרעת קשב וריכוז ? כיום ידוע שהפרעת קשב זו שפה שונה וכדי לעזור לך חשוב שתיהיה זו מאמנת שלמדה אותה. כמו כן קיימות סדנאות להורים וסדנאות לילדים בהם לומדים את ה"שפה" מבינים את הפרעת הקשב מפסיקים להלחם ולומדים לחיות איתה בשלום, הילד עם עצמו , סביבתו ובית
לסיכום חשוב לשלב טיפול תרופתי עם ליווי מקצועי של מאמנת מומחית להפרעת קשב וריכוז