אוףףףףף

אני בטוחה שאת ממש מרגישה ויודעת מה את מתארת, אבל נדמה לי שבתיאור שלך חסרים פרטים בסיסיים משמעותיים כמו בת כמה את, מה את עושה בחיים וכו'.
בכל צורת טיפול או אימון הפרטים אלה יהיו נחוצים, כדי שאפשר יהיה לתת לך עזרה או אפילו עצה תצטרכי לארגן את התיאור ולעשות אותו ברור יותר.
בהצלחה

שלום "אני".
הרושם שאני מקבל מההודעה שלך הוא שכתבת אותה על מנת "להוציא קיטור". אני מקווה שזה עזר לך כי מעבר לכך אי אפשר להתייחס למה שאת כותבת.
אין שום פרט רלוונטי ואין שום שאלה שאפשר גם להתייחס אליה.
סוף שבוע נעים!
גרשון.

שלום, אני אנסה לסדר את דבריי נורא מצטערת שיצא ככה לא ברור. אני מרגישה מתוסכלת מהרבה בחינות... אני מרגישה שמחשבות שליליות לפעמים משתלטות עליי אני מרגישה ש כשאני מדברת עם בנאדם אז אני חושבת על איך שאני מדברת ואני מתחילה להשה ליתבלבל במילים ולהיות חסרת ביטחון...אבל לא חסרת ביטחון... רק במילים... הן לא מסתדרות לי בפה... ולפעמים אני מסתכלת לבנאדם בעיניים ומדברת איתו והמבט לא עובר... כלומר עובר לי הרושם שכאילו מסתכלים עליי ולא אוהבים אותי דבר הגורם לי להפנות מבט.....או כשאני משוחחת עם מישהו אני מרגישה שאני משעממת.... ועם פיתאום הוא מפהק אז זה בכלל מוריד לי את כל הביטחון... מחשבות כאלה שמשתלטות לעפמים ובסופו של יום הן מתסכלות ברמות נוראיות... אני בחורה בת 20 בשירות כרגע וזה משהו שהוא קשה לי. כל זה גורם לי להיפתח פחות, להיות סגורה, לא להיות "זורמת" תמיד.... להראות כועסת, זועפת, רגזנית.... מופנמת... וזה נורא קשה... ואני מנסה להתעלם ולפעמים זה מצליח אבל זה חוזר... וזה נורא...אני מרגישה שאני מעפנה...ושלא כייף איתי...
וממלאת את עצמי במחשבות מפגרות... ופעם הייתי משתפת את אמא שלי אבל היא מייחסת לדברים האלה מינימום של מינימום חשיבות אז הפסתקתי לשתף.. היא אפילו לועגת לפעמים...
אני בנאדם לא קל.. אני יודעת... אבל אני מקבלת לפעמים יותר ביקורות ממשפחה קרובה מאשר פידבקים... ואני יודעת גם שבתמונה הכללית אני דיי בסדר... ואפשר לפרגן... כי אני נותנת מעצמי ועוזרת ואני אוזן קשבת...וזה קשה לי... ואני מפחדת להיכנס מהסיבות האלו לזוגיות... מהחשש לגלות שהבן זוג שלי לא ירצה אותי... בגלל כל הדברים כאלה... במקום להתעסק בעיקרי לפעמים אני חושבת רק על זה...

שלום לך יקירתי,
ראשית, תודה על תשובתך המורחבת. עכשיו יש לנו קצת יותר מושג עם מי אנו מדברים.

אני קורה את הכתוב על ידך ומה אני רואה שם?
אז כך:
אני רואה המון ספקולציות על איך אנשים אחרים "קולטים" אותך.
אני רואה המון פירושים (מבוססים?.. לא נראה לי.) להתנהגותם של אחרים.
אני רואה שעל כל הנ"ל את מסתכלת דרך עדשות שחורות (שליליות) מאד.
ומשום כך, אני רואה בנייתה של דאגה גדולה מאד לגבי כל אינטראקציה חברתית (הגיוני, נכון?)

דרך אגב, אני רוצה לספר לך איך אני מגדיר "דאגה".
בשבילי, דאגה זו "קטסטרופה מדומיינת". ז"א, אנו מדמיינים לעצמנו איזושהי "קטסטרופה" ומשתמשים בדמיון הזה על מנת להפחיד את עצמנו.
איך זה נשמע לך..? מצלצל פעמון כלשהו?
בקיצור, נדרשת כאן שינוי הווייה, שינוי התיחסות לעצמך ולחיים בכלל. אני רואה שישנו בסיס שעליו אפשר להתחיל לעבוד ואת מציינת אותו בסוף ההודעה שלך, כאשר את נותנת לעצמך כמה נקודות חיוביות.

אני חושב שאימון אישי בהחלט יכול להיות לך לעזר רב. אני גם מבין שאת כרגע חיילת ואולי זה יקשה עליך למצוא את האפשרות להיכנס לתהליך. אך שווה מאד לעשות מאמץ למצוא אפשרות כזו.

בינתיים, אני מייעץ לך לקרוא שוב את ההודעה שלך מנקודת המבט שלי. נסי למצוא את הספקולציות, הפירושים והדאגות אשר בתוך הדברים. דרך העדשות הללו תתבונני עכשיו איך הדברים נראים בעיניך. אם התמונה תשתנה, תדעי שזה מה שאת עושה לעצמך.
לא אנשים סביבך רואים אותך כפי שאת מתארת. זו את בעצמך. ואני מניח, בלי להכיר אותך שאת אכן " דיי בסדר... ואפשר לפרגן... כי אני נותנת מעצמי ועוזרת ואני אוזן קשבת." כפי שאת כותבת.

בהצלחה בת 20 נפלאה!
גרשון.

קודם כל תודה רבה לך על הזמן ועל התגובה הנרחבת שלך, יש היגיון רב בדברים שלך
אני חייבת להגיד שאני בנאדם מסובך קצת. אני חוסמת לעצמי דלתות יכול להיות אפילו שאני מודעת לעצמי יותר מדי, ויותר מידי בוחנת ומנתחת דברים...וזה מה שעושה לי רע.
נכון אני חיילת, וזה דיי קשה לי כרגע להתחיל אישהוא סוג של אימון ושינוי...לכן אני מנסה להיעזר בפורומים האלו כדי לקבל טיפים. כדי לקבל התחלה חיובית, אופטימית ...אני תמיד מנסה להסתכל על התמונה הכללית ולעזור לעצמי בלפרגן אבל אני יותר מידי מנתחת דברים יותר מידי מודעת לדברים... מקדימה ומנסה למנוע סיטואציות... וזה נורא נורא חורה... כי אני מעסיקה את עצמי בלראות מה האחר רואה מה טוב לו ונוח לו ושוכחת את המקום שלי... את הרצונות שלי....

או.קיי.
אני חוזר על הנאמר: אימון אישי הווייתי יכול בהחלט להיות לך לעזר רב ולהביא אותך למקום הרבה יותר טוב מזה שאת נמצאת היום.

אבל עד שתוכלי להכנס לתהליך כזה של אימון אני שוב מציע לך: ברגע שאותן מחשבות ותחושות מעיקות עולות אצלך בתודעה, תעצרי לרגע, תנשמי 3 נשימות עמוקות ותשאלי את עצמך:
1)האם מה שאני חושבת זה מ-ו-כ-ח או שזו ספקולציה?
2)האם זה קורה ב-מ-צ-י-א-ו-ת או זה פירוש שלי למציאות?
3)האם הדאגה שלי אמיתית? האם משהו כבר קרה או עדיין כלום לא קרה?
כאשר את שואלת את עצמך את הנ"ל תנסי לשמור על נשימות עמוקות ורגועות ולהשיב לעצמך בכנות מתוך המציאות ולא מהדמיון.
אפשר גם לכתוב את השאלות על כרטיס ושיהיו תמיד בהישג יד.

הנ"ל דורש תרגול וקצת משמעת. תתחילי לתרגל במקרים אפילו "קטנים" ואל תוותרי לעצמך עד שתהי במצב שיתאפשר לך להכנס לתהליך מיטיב.
את לא פחות טובה מאף אחד אחר. זו המציאות. אם את מרגישה אחרת תהי מודעת שאת יצרת את הערכה הזאת וכפי שיצרת אותה את מסוגלת לשנותה.
בהצלחה!

תבורכי בימים של הרמוניה, שקט נפשי ושמחה!
גרשון.

אני אשתדל ליישם את דברייך! שוב פעם תודה על הזמן שלך!