היי

שלום מישהי!
הטיפ הכי טוב שאני מסוגל לתת לך כעזרה במצבך (כפי שאת מתארת אותו), זה להמנע מלחפש טיפים.
"טיפ" זה בד"כ דבר כל כך כללי ושטחי שהדבר היחיד שעושה, זה ליצור אשליה רגעית של פתרון בעיה. בעקבות זה, טיפול אמיתי וכנה בבעיה נדחה וזאת התוספת המסוכנת של ה"טיפים".
יש להניח שנדרש אצלך שינוי מהותי בכל הנוגע לאיך את תופסת את עצמך ואיך את תופסת את העולם סביבך וצר לי לאכזב אותך אך זה לא נעשה באמצעות "טיפים".
אפשר גם להניח שאת צריכה תהליך טרנספורמטיבי שיביא אותך להערכה עצמית אחרת, להרמוניה ולשקט נפשי. תהליך אימוני יכול לתרום לך הרבה מאד להשיג זאת ולגלות איזה אדם נפלא עומד מאחורי כל התיאור הקשה שאת מתארת בהודעתך.
אז הטיפ השני הכי טוב שיש עבורך מעבר לראשון, זה להכנס לתהליך אימוני רציני, בפתיחות ומחויבות רבה מצדך להצליח בו.
בהצלחה רבה!
גרשון.

קודם כל תודה, למרות שהרבה ממה שאמרת לו היה חדש לי...
אבל אמרת שאני צריכה תהליך אימון... איך להתחיל? במה? - דברים אלה מאוד מציקים לי... אבל מצד שני עם אני אשתף מישהו מהמשפחה סביר להניח שאני אקבל תשובה שלילית, ואפילו לעג שזה ודברים שטותיים שסתם נמצאים בראש.. אבל זה לא...
איך אני יכולה להתחיל תהליך אימון?

שלום מישהי (נתחיל מזה: למה "מישהי"? את לא "סתם מישהי" את ייצור נפלא שראוי לשם, לא פחות מאף אחד אחר. ממילא שם פרטי באינטרנט זה אנונימי לגמרי..)

לגבי שאלותיך:
אינני יודע את גילך ואינני יודע מצבך המשפחתי. את עושה רושם כבחורה בוגרת ולא ילדה אך אין לי מושג מה גורם לך לחשוש כל כך מהתגובה במשפחתך. האם את לגמרי תלויה בהם?
ההחלטה להכנס לתהליך כלשהו היא שלך ואך ורק שלך, אלא אם את קטינה ואז בהחלט נדרשת מעורבות ההורים.
אשמח, ראשית כל, שתבהירי מה גילך ומצבך.
תודה!
גרשון.