אימון

מנסיוני של כ-25 שנה בפסיכיאטריה היתרון הוא ההתמקדות באפשרויות המעשיות לעתיד, לעומת החפירה בעבר. זה מתאים במקרים שהאדם מסוגל ללכת קדימה ורוב העבר שלו מסתדר לו. לפעמים זה פשוט לא עובד. מומלץ לנסות, ואם זה לא מסתדר לעבור לטיפול פסיכולוגי.
אם תרצי פירוט ספציפי עבורך ממש תצטרכי להגיע לפגישה.
בהצלחה

שלום עינת,
אינני פסיכולוג, אי לכך לא התייחס לצד הזה.
אני חושב שאחד היתרונות הבולטים באימון זה המיקוד בנושאים המעיקים או ה"תוקעים" שמביאים לחשיפה די מהירה של אותם מחסומים המונעים התקדמות.
כל זה מוביל לתהליך יחסית קצר. בדרך כלל מדובר בחודשים ולא בשנים.
ישנם מאפיינים נוספים מיוחדים, כמו למשל שחלק לא מבוטל מהמאמנים מקיימים את השיחות בטלפון עם תוצאות לא פחות טובות מאשר בשיחה אישית, וכו'.
אך כפי שכבר נאמר, אין חכם כבעל נסיון. ז"א עליך להתנסות ע"מ להחליט.
בהצלחה!
גרשון.

עינת שלום,
ברשותך, העתקתי תשובה שכבר נתתי בפורום זה:
מעט קשה לדבר על היתרונות של אימון ביחס לטיפול, כיוון שבדומה לסכין ומזלג, לצורך העניין, הם שני כלים שמשמשים למטרות מעט שונות.
הטיפול- כפי שאני מבינה אותו, הוא תהליך פחות ממוקד, ארוך טווח, שמטרתו לתת מקום עקבי ויציב למטופל. התכנים שעולים בו הם "פרוצים יותר" במובן מסויים, זה מקום לדבר על צרכים, על כאב, על פחדים, כמו גם על רצונות, וחלומות, כאשר לאורך זמן ועל פני תכנים רבים נרקמת בין המטפל למטופל מערכת יחסים דרכה המטופל חווה אמון, הכרה וקבלה, ולומד כך להכיר ולקבל את עצמו.

בשונה מזאת, האימון הוא ממוקד מטרה ומכוון תוצאה. ככזה, העיסוק בתכנים רגשיים ובמעצורים פסיכולוגים נעשה כל אימת שאלו מעקבים את התקדמות התהליך אותו בחר המתאמן לעבור, מעין אמצעי אד הוק לצורך הגשמת מטרה ולא תכלית העיסוק בפני עצמה.

מתוך הפונקציות השונות הללו ניתן לגזור את השוני באופיו ותפקידו של המטפל מהמאמן-
זה שם כדי להקשיב, לתת מקום, להכיל, להבין ואילו השני מחכה לדיווח על תוצאות, מתמרץ, משקף, מעמת וכד'.

כל שעלייך לעשות זה להחליט מה את צריכה בעצם, ואז להתאים את הכלי לצרכייך
בהצלחה רבה:)