ילד בגיל 10 ללא מיומנויות חברתיות

אפרת יקרה,
לפני הכל, אני רואה בדברייך את הקושי ש-ל-ך לראות כך את בנך ועם כל ההזדהות שלי עמך אני חייב לומר לך שני דברים:
א. קודם כל זאת הדרך בה א-ת רואה את הדברים ותמיד יכול להיות מצב בו המציאות קצת שונה ממה שאת רגילה לראות.
ב. דאגה לעולם לא משיגה דבר והיא רק מעוררת חששות וזוללת אנרגיות ומשדרת לסביבה (בנך, חבריו, מוריו) חוסר ביטחון. ביטחון ואנרגיות הם התנאי הראשון לגשת לעניין. אני ממליץ להחליף את הדאגה ב-אחריות.
כמה דברים לא ברורים: האם שוחחת עם המורה של בנך? האם את מדברת על כך עם בן הזוג שלך? האם את חוקרת (בעדינות) את בנך? מה היחסים בינך לבינו? מה הדברים המשמעותיים לילד?ועוד. התשובות לשאלות הללו הכרחיות.בשיחה קצרה ניתן להבין האם זה באמת (רק) חוסר ביטחון וממה הוא נובע (גובה הוא רק אחת הסיבות האפשריות) ואיך בונים ביטחון ואיך הופכים את הילד לשמח יותר.
בהצלחה,
איציק

איציק תודה על המענה, לשאלותיך-כן אני ובעלי משוחחים עם הילד, אנו הורים שמאוד שותפים למתרחש עם ילדינו, הילד הרבה פעמים "מטייח" דברים על מנת להראות כמה הוא בסדר ושלכאורה הכל בסדר, תמיד אומר שמציקים לו, או שתמיד חושב שבשיעורים עושים במיוחד קולות כדי שיתייחס ויקבל הערה, בני מאוד רוצה להרגיש אהוב על ידי חבריו ושהכל הולך בהצלחה ורוצה להרגיש רצוי במסגרת החברתית , אנו מבינים גם שהרבה פעמים כשאנחנו משוחחים איתו על הנושא הוא מצייר תמונה יפה כדי להראות שהכל בסדר, אך עם ההתנהגויות שלו הוא מביא את הדברים להיות במצב הפוך, גם כששוחחנו עם המחנכת גם היא רואה את הדברים כמונו, מה עלינו לעשות אני מאוד מודאגת, כמעט כל יום אני שומעת ממנו סיפורים-הילד הזה התחיל איתי , זה קרה לי בשמות, אין לי שיעורים-מה שלא תמיד נכון, אנו ערים לכך שיש לו לקויות למידה ומטפלים בכך, אבל מאוד מדאיג אותנו הנושא החברתי-הרי יש לו עוד שנים רבות להיות בבית ספר.

שלום לך אפרת,
מובנת ביותר הינה הדאגה שלך לבנך. הרי הוא בנך ואת רוצה עבורו את הטוב ביותר ושיהיה לו טוב וירגיש אהוב ומאושר. אין דבר יותר טבעי מזה.
לפי התאור שלך קיימת בעיה בהתנהלות החברתית של הילד ואני יכול לחוש שקיימת גם בעיה ביכולת ההתמודדות של ההורים עם אותה בעיה של הבן.
לא תמיד אנו מצליחים לשנות אחרים בנסיון להשפיע על התנהגותם, כי הדבר היחידי שיש לנו שליטה עליו זו התנהגותנו. לעתים דרך שינוי התנהלותינו אנו מצליחים לשנות את האחר.
הצעתי לכם, ראשית כל, הינה לנסות לעבור אימון אישי עם מאמן/ת המתמחה באימון להורים וזה לדעתי יעזור לכם משמעותית להתמודד עם מה שנחוץ ויש להניח שזה גם ישפיע על התנהלותו של הבן.
אפשר להכנס לפורטל המאמנים ולחפש לפי תחום התמחות "אימון להורים" ולפי אזור מגורים ולבדוק/להפגש עם כמה מאמנים/ות, להתרשם ומשם להמשיך הלאה. אך תדעו לכם: אימון זו עבודה אישית ולאף מאמן אין מטה קסם. המפעל לייצורם נסגר מזמן...

בהצלחה רבה!
גרשון.