שאלה

ברצוני לשאול לגבי בתי הבכורה בת השנתיים וחודשיים. היא מנטלית מפותחת לגילה- נבונה ביותר, וורבלית מאוד עם אוצר מילים עשיר שנבנה מגיל קטן, מגלה סקרנות רבה, יודעת לשחק עם אחרים ועוד. בנוסף, התפתחותה המוטורית היא בהתאם לגילה.
אני שומעת מהסביבה שהתנהגותה ודיבורה מעבר למצופה בגילה אך העניין הוא שבגן היא מרבה לשחק לבדה ויכולה לבלות כך זמן רב ונראה כי היא מעדיפה זאת על פני משחק עם ילדים אחרים. הגננות הפנו את תשומת ליבי לכך בטענה שלעיתים צריך לשדל אותה רבות כדי שתסכים להשתתף אך לדעתן זה האופי שלה וכו' והן מניחות לה לנפשה. מכיוון שהדפוס ממשיך שאלתי היא האם זה בסדר? האם עלי להתערב בכך? אציין שהיא הייתה אצל מטפלת עד גיל שנה ובאותה תקופה גם נכנסתי להריון שני. בבית היו לנו תקופות קצת קשות של עומס וקשיים בזוגיות, האם אלו תרמו למצב זה? אציין שעם בני משפחתה הגדולים והקטנים היא נהנת מאינטראקציה ממושכת ואף נמצאת לרוב במרכז העניינים וכן יש פער גדול בין התנהגותה עם אנשים מוכרים כמשפ' לבין אנשים מחוג פחות קרוב שם היא יכולה למעט בדיבור ולהצמד אלי או לאביה.
שאלה נוספת- בני הקטן בגיל חצי שנה ואינני מצליחה למנוע מבתי להציק לו ולנסות להחטיף לו כל הזדמנות. ניסיתי דברים רבים אך ללא הועיל. במקרה האחרון היא שרטה אותו בעין ומאז אינני מתירה לה להתקרב אליו כלל ואני חוששת שאני מדירה אותה ותורמת לתסכול שלה, מה לעשות??
תודה על תשובתך!