אודה לך על תשובתך-אם מודאגת

לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום
 
  • אודה לך על תשובתך-אם מודאגת
    אמא לבן בכור
    19/08/2013

    שלום לך,

    יש לי בן בכור בן שנה ואחד עשר חודשים.
    יש שני דפוסי התנהגות שמדאיגים אותי והייתי רוצה להתייעץ לגביהם.

    הראשון-בני מבקש בכול הזדמנות לאכול,הוא מבלה את רוב השהות שלו בבית-במטבח...הוא מאוד רזה ולעיתים רק משחק עם האוכל ,אך כשהוא בבית או אצל משפחה או חברים עיקר ההתעסקות והעניין יהיה סביב האוכל. זה נמשך כך מספר חודשים ואני עובדת עצות,כי ברור לי שהעניין הוא רגשי, אך מדוע? ומה עושים כדי לשנות?
    הוא יכול לבקש ממני עשר פעמים ביום ארטיק או גלידה...ולא מתרצה גם אחריי שמסיים ,לא יחלוף הרבה זמן ושוב ירצה אוכל ..זה מוציא אותי משלוותי בעיקר בשל חוסר הוודאות והעובדה כי זה בן ראשון ואיני יודעת איך לנהוג והאם מדובר בתופעה נפוצה. אציין כי הגננת מדווחת כי בגן זה לא כך...

    דפוס התנהגות נוקשה ואובססיבי שני הוא -הילד לא מוכן בשום אופן להירדם במיטתו-חדש בחודש האחרון. הוא מבקש לישון איתי וכשנרדם אני מעבירה אותו למיטתו. כל לילה סביב שלוש ארבע הוא קם בבכי ודורש שאבוא ואשן איתו. אני נאלצת לקחת אותו למיטתי וכך ישנים עד הבוקר. אציין בהקשר זה כי בחודש האחרון לא מעוניין להישאר עם אף אחד בבית חוץ ממני וכשאני בבית איתו ועם אביו או שמרטפית או סבים הוא דורש בקרבתי כל רגע ולא מוכן לעסוק בפעילות אם אני איני לידו.

    מה עושים? מדאיג? אובססיבי? נוקשה ? חזרתי?

    אנא עזרי לי.

    בברכת תודה וכל-טוב.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • אודה לך על תשובתך-אם מודאגת - תגובה

    20/08/2013

    אמא יקרה שלום,
    לעניין האוכל - אני מציעה לך להתייעץ קודם כל עם רופא הילדים שלכם. זה מאד נדיר שילד בן פחות משנתיים אוכל באופן "רגשי". את גם מציינת שהוא רזה. לכן, ייתכן שיש לו בעייה בספיגת המזון, וחשוב שרופא יוציא מחשבון אפשרות של בעייה בתחום זה, אשר גורמת לצורך אמיתי של הגוף. כדאי לבדוק את היציאות (אולי יש תולעים, או אמבות?), ואולי את חילוף החומרים.
    לעניין הדבקות בך, והדרישה לישון איתך - זה אופייני מאד להרבה ילדים, למעשה לרוב הילדים, במיוחד בגיל זה, כאשר יש פחד מן השינה, פחד מן הלבד.
    גישה אחת היא : לוותר לילד, לאפשר לו להיות צמוד לאמא, לישון איתה, עד שזה יחלוף.
    הגישה האחרת היא להתעקש, אפילו במחיר בכי, עד שהילד "נשבר" ומבין שלא יעזור לו.
    בנוסף, נסי להשאיר אור קטן בחדר או במסדרון, אולי אפילו מוזיקה בקול חלש, כדי שהילד לא ירגיש לבד. יש ילדים שזה עוזר להם.
    סבלנות. בעיקר סבלנות. זה נורמלי, וזו תקופה שחולפת. בהצלחה!

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו