אמא לב שנתיים ותשעה חודשים מודאגת

הדברים שמתוארים לא בהכרח מתקשרים אחד לשני. יתכן ולכולם יש איזה רקע משותף, אך קשה מאוד מהתאור הקצר כאן לדעת מה הוא.
הוא לא נשמע לי מאחר בדיבור, בעיקר כי מה שאת מנסה להסביר שאם יש קושי הוא תחבירי ולא ברכישת השפה. זה דברים שלוקחים זמן ולכל ילד יש את הקצב שלו. הוא עדיין בטווח הנורמלי.
הוא לוקח חפצים מילדים אחרים כי הוא בן שנתיים ותשעה חודשים, וזה מה שהם עושים, בעיקר אם זה הולך להם. הייתי מעדיפה שלא ינשכו אותו, אבל זה אמור להיות משהו שילמד אותו להפסיק. (חוץ מזה צריך גם להעיר להורים של הילדים הנושכים - אם כי שוב גם זה מעיד על כך שהם לא מצליחים להביע טוב את עצמם ולכן נושכים). אולי זמניות יותר גדולה של הגננת באזור יכולה למנוע מהסיטואציה להגיע לכך?
יתכן והוא קם מהכיסא יותר מילדים אחרים, בגיל שנתיים ותשעה חודשים זה לא מעיד על הרבה, רק שהוא ילד פעיל יותר מהאחרים.
ויחד עם כל משאמרתי כאן - יתכן ואת כל הדברים ניתן להסביר אחרת (משהו תחושתי משהו רגשי). אני לא מכירה את הילד ואת הסיטואציה. אם בלבך את מרגישה שיש קושי (ואני נוטה לסמוך על אינסטיקטים של הורים) אז התיעצות היא דבר טוב.