התנהגות ילד בן 3

אביבה שלום,

אענה לשאלותייך אחת-אחת :
1. בגיל 3 אפשר לשער, שהגמילה עדיין אינה מלאה, ולכן עדיין יש "פספוסים". למשל, כשהילד מרוכז במשחק, אין מודעות ותשומת-לב מלאה ללחץ של שלפוחית-השתן, וכך "בורח" לו, או כשילד מתרגש, וכד'.
הדרך היעילה היא לקחת אותו מיוזמתך כל שעה לשרותים, כדי שיתרוקן, וכך לא יירטב.
2. היחס למשחקים שאת מתארת, אופייני גם לגילאים גבוהים יותר, עד 5 אפילו. ילד מסוגל להתרכז במשחק שמהנה אותו במשך זמן רב, ואח"כ, במשחקים פחות מעניינים, הוא קופץ מדבר לדבר. אינני חושבת שיש צורך לעשות משהו בנדון. אפשר לשבת לידו, ולעבוד איתו מעט על משחקים מובנים, כמו פאזלים, או משחק זכרון, לא הרבה !. צריך לזכור, שבגן יש יום פעילות עשיר ומובנה , ובבית, רצוי לתת לילד חופש לבחור לפי נטיותיו.
3. בגיל 3, עדיין איננו מדברים על "קושי באחיזת עפרון". ברור שילד עדיין לא בשל להחזיק עפרון בצורה הנכונה. בכל מקרה, אני ממליצה על הפעלה של האצבעות בתנועות עדינות : למשל, ליצור בפלסטלינה, או בבצק, להשחיל חרוזים קטנים, וכד'.
4. רצוי לתת לו להשאר בבית, גם כי מותר לילד לנוח לאחר הגן. הוא בוודאי מוציא שם מספיק אנרגיה, וגם - לפי דברייך, כי הוא מבין שאמא חולה, ובוודאי רוצה להשאר בסביבתה. אפשר לפתות אותו לצאת לגן שעשועים פעם בשבוע, או להציע לאבא לצאת איתו להתרוצץ בסוף-השבוע, אבל זה מספיק.
5. לגבי ארוחת הערב והרגלי אכילה בכלל, אני בהחלט בעד השמת-גבולות ברורה. אוכלים ליד השולחן, ולא בשום מקום אחר. כדאי לשבת לידו, ולאכול איתו, כך שיראה וילמד שזה הדפוס המקובל.ייתכן שאיננו משתתף בארוחות משפחתיות, ומשום כך הוא עושה כרצונו. אם תתעקשי איתו מספר פעמים, ויהיה רעב, יבין שאין לו דרך אחרת.

אני מאחלת לאימו החלמה מהירה מקרב לב, ולך - הצלחה בתפקיד הקשה.