קושי בפרידה

סטפני שלום,

חלק מן הילדים גוררים קשיי פרידה עד גיל 6 ו-7, ואת עצמך מציינת, שהשנה חל שיפור לעומת שנה שעברה, וזה רק ילך וישתפר. ככל שהילד גדל, והוא מבין יותר את מושג הזמן, הוא פחות חושש מהנטישה, ומסוגל להתמודד עם המרחק מההורים.
אצל הילד שלך, אני מתרשמת, שהוא בעל אופי חרד בכלל, וחושש גם מדברים נוספים (כמו להיות לבד במקלחת).
אפשר לעזור לילד בדרכים שונות. למשל, ללמד אותו לקרוא שעון, ולסמן על השעון (שעון מחוגים!) את הזמן שבו תחזרו. אפשר לתת לו טלפון נייד, ולשוחח איתו כל שעה בערך, כדי לומר לו שהנה אתם בקשר, לא נעלמתם, והזמן עובר.
טוב לדבר עם הילד באופן כללי על חששותיו, ולנסות להביא אותו להסביר מה גורם לו לפחד : אולי זה סרט שראה, תכנית טלויזיה, או ספר כלשהו. אפשר לנסות להסביר לו דברים בצורה הגיונית, ולפעמים זה מרגיע (למשל : שהבית שלכם מוגן, שהכל סגור , שאתם חזקים ושומרים עליו, וכד'). לבקש ממנו לתאר מה הוא מרגיש וחווה. עצם הדיבור מקל לעתים. מותר לומר לו שכולנו פוחדים לפעמים, זה נורמלי, וכולנו מתגברים.
טוב לעודד אותו בכל פעם שהוא מוכן להשאר אצל בני משפחה או חברים, ולומר לו שהנה, הוא מתנהג כמו בוגר, והוא לומד להתגבר על החששות שלו.
אני מקווה, שישתפר.
עם זאת, כפי שאמרתי, יש ילדים (וגם מבוגרים) שהם חרדתיים באופיים וצריך לעזור להם בדרך מקצועית.
אם בעוד שנה-שנתיים ימשיך כך (ואני מקווה שלא!) - אני ממליצה לכם לפנות לפסיכולוגית של ילדים, ולבקש הדרכה צמודה יותר.