משבר בגן

שלום, בני בן שנתיים וחצי, נמצא באותו גן כבר כמעט שנה, ועד לפני כחודש, הכל היה תקין. הילד שמח בגן, אוהב את הצוות, ואוהב את הילדים. לפני כחודש היתה תקופה של שבועים בערך בהם נעדרתי מהבית הרבה בערבים, לפעמים אחרי שנרדם, ולפעמים לפני שנרדם (אבל לא היה ערב שלא הספקנו לבלות קודם יחד). הילד ידע שאני אצל חברה שגרה ממול, והסברתי לו שהיא צריכה אותי כי נולדה לי תינוקת חדשה, והיא צריכה שאלמד אותה לטפל בה. הוא הבין, שאל הרבה שאלות, ולא התלונן. בנוסף אציין שלפני תקופה זו הוא לא היה כל כך קשור לאביו. כלומר - כל עוד הייתי בסביבה, אבא ממש לא עניין אותו, ורק כשהם היו לבד הוא נהנה איתו גם. באותם שבועיים בהם נעדרתי בערבים, הוא היה עם אביו, והקשר בניהם התחזק, אך כבר אז הגננת דיווחה לי שמשהו עובר על הילד בגן. הוא יותר מתבודד, בוכה הרבה, רוצה את אמא. בתום השבועיים, אבא טס לחו"ל לשבוע. הילד ידע שאבא בחופשת סקי, דיברנו איתו בטלפון מדי ערב, וכל עוד בילינו יחד הוא התנהג רגיל לחלוטין, אבל בבקרים לפני הגן הוא היה ממש "מרדן". ניסה לעשות הכל כדי למשוך את הרגע, ובנוסף מבקש כל הזמן שאחבק אותו ולא אעזוב אותו. אפילו אם הייתי אומרת לו שאני הולכת לשניה אחת לשירותים הוא היה פורץ בבכי שלא אלך. הגננת המשיכה לדווח ל מדי יום שהמצב לא משתנה. יש ימים יותר קשים ופחות קשים, אבל בסך הכל רואים שהוא בסוג של מצוקה. קיוויתי שהכל יעבור כשאביו יחזור מהסקי, אבל למרות שעבר כבר שבוע מאז שחזר, ושנינו איתו כל ערב, ואיתנו הוא צוחק ומאושר, בגן הוא ממשיך להיות עצוב. הוא לא רוצה להשתתף בחוגים, ולא במפגשים, הוא לא רוצה ללכת לישון בצהריים, הוא פורץ בבכי על כל "שטות". האם זה אומר שהוא עדיין לא נרגע מהתקופה האחרונה, או שאולי זה בכלל נובע ממשהו אחר? בעבר כשהייתי שואלת אותו כל יום איך היה בגן, הוא תמיד היה אומר "כיף". וה\בכל התקופה האחרונה התשובה היא תמיד "לא היה לי כיף.." כשאני שואלת למה הוא לא עונה. מתעלם או מעביר נושא. בנוסף אציין שהוא הבכור, ואני כעת בחודש שביעי. הוא יודע מתחילת ההריון שלאמא יש תינוקת בבטן, והוא מדבר על זה בלי סוף. הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב את התינוקת ורוצה שהיא תצא כבר, ומאד מתעניין בכל מה שקשור אליה, לכן לא נראה לי שיש לזה השפעות שליליות עליו, למרות שידוע שלפעמים הילד עובר משבר כשהאם בהריון. אשמח לשמוע את חוות דעתך... תודנה מראש, אמא מודאגת...