ביישנות או בעיה חברתית?

תודה רבה לך, ד"ר יוכי בן-נון.
אךעדיין אני מודאגת שזה לא יעבור לביישנות קיצונית- "חרדה חברתית". כיצד אוכל לזהות שביישנות עברה לקיצוניות שכזו ואיך ניתן למנוע זאת.
בתודה מראש
אלה

תודה רבה על תשובתך המהירה.עזרת לי מאוד.
אם אפשר, אתייעץ איתך בהמשך, לאחר שאנסה לחשוף אותו לסיטואציה של יום הולדת של בן של חברה. אך חשוב לציין, שכשנמצא בגן ילדים וכל הילדים (בני גילו) יוצאים לחצר הגן- בני נשאר לבדו בחדר ואינו מוכן לצאת לחצר. והנה עוד דוגמא, שוב פעם מהגן, כשכל הילדים יושבים במעגל ומקשיבים לסיפור של גננת- בני מזיז את כסאו מחוץ למעגל ונשאר שם למשך כל הסיפורים. האם זה לא מהווה מקור לדאגה?
מודה לך מאוד
אלה

אני מודה לך מאוד.
אלה

דר' יוכי בן-נון, שלום רב.
שוב אני פונה אלייך לקבלת עזרה מאחר ואני רואה שהבעיה של הילד רק מחמירה להערכתי.
ההתארגנות בבוקר והליכה לגן הפכו לסיוט לילד. זה מגיע לרמות של חוסר רצון להתלבש בבוקר, כי כנראה זה נותן לו רמז והוא מבין שהוא ילך עכשיו לגן והוא חושב שאם הוא יתנגד להתלבש- הוא יישאר בבית. התחלתי להלבישו בערב יום קודם בבגדים שבהם הולך למחרת על מנת לחסוך את זה בבוקר, אך גם זה לא פתר את הבעיה.
כל בוקר הילד קם ולדבריו, רוצה לישון בבית (לדעתי, זה גם סוג של מנגנון הגנה שסיגנן לעצמו), אומר, כי אינו רוצה ללכת לגן, כל הבוקר "נודניק", מסרב לאכול ולשתות, לפני יציאה מהבית נשכב על הריצפה וגם על האספלט לפני כניסה להסעה.
יש לציין, שניסיתי כמה אופציות: ניסיתי להביאו לגן באופן עצמאי ברכב פרטי, אך שם הפרידה היתה קשה יותר. לכן בחרתי באופציה של הסעות ובזמן הנסיעה לפחות נרגע מבכי קורע לב.
תחילה, חשבתי שייתכן וזו בעיה בגן עצמו או בגננת, לכן לפני כחודש וחצי העברתי אותו גן, אך גם זה לא עזר והבעיה חזרה על עצמה.
נ.ב. ישנו המשך בהודעה הבאה.

אלה שלום,
לא ציינת קודם, שהעברת את הילד גן לפני כחודש. ייתכן, שהבעייה החמירה, כיוון שעדיין לא הסתגל לגן החדש, והוא חש קושי רב מול הילדים החדשים. צריך להבין, שאצל ילד כמוהו, גם אם הגן נפלא, קשה ליצור את הקשר עם הגננות, והילדים, והילד חש זר ומאויים.
ייתכן שהיה כדאי לך ללכת להתייעצות עם פסיכולוגית, שתבוא לגן, תדבר עם הגננת, תצפה בילד, ואז תוכל לתת לכם עצות יותר פרקטיות ואפקטיביות איך להתנהג איתו.

תודה רבה
אלה

שלום,

בני בן 5 ותשעה חודשים נכנס לכיתה א' ,בעיית הביישנות שלו החל כבר במהלך גן חובה ולא ממש התייחסנו ,אמרנו ביישן וויתרנו,לאחרונה זה החמיר ,הילד לא רצה להשתתף המסיבת סוף בגן ,לא רוצה ללכת לימי הולדת לא להשתתף בחוגים.
כשיש מבוגרים בסביבה הוא נסגר יותר ולא רוצה להשתתף,ומצד שני ,הוא משחק יפה עם חברים גם בבית הספר וגם מזמין מיידי פעם חבר הביתה משחק עם שכנים ובני דודים .
בבית הוא רגיל לכול דבר ,ישן טוב,אוכל .
בבית הספר קשה לו עם מורה חדשה להפתח אליה ,כול השבוע הראשון של כיתה א' הוא לא נכנס לכיתה,לא רצה לרדת לטקס בביה"ס ,הוא לא רוצה ללכת לשיעור בכיתה אחרת ,רק עכשיו החל לרדת לשיעור ספורט,לא רוצה להוציא חוברת בכיתה ולעשות מה שהמורה מבקשת.שאני שואלת למה הוא עונה אני לא מסוגל וגם אני צריך להתרגל ,מצד שני בבית הוא עושה איתי שיעורים יפה מאוד גם שאני לא יושבת לידו,מתאמן על קריאה.
בשיחה עם זרים לא מוריד ראש ולא מביט אליהם ולא מוכן לשתף פעולה.
דבר נוסף בקיץ האחרון שהיתה קייטנה לא רצה לנסוע לבריכה,ללונה פארק ,דברים שהוא מאוד אוהב לעשות עם המשפחה ,ששאלתי למה ,אמר שלא אוהב ללכת עם הילדים של הקייטנה.
מה לעשות ? למי אפשר לפנות?