חרדה חברתית

עניין נוסף שאני מוטרדת ממנו קשור לעובדה שבני כמעט ואינו משחק במשחקים (פאזל, "סברס", לגו, רכבת, או כל דבר אחר). בביתנו יש שפע משחקים אך הוא כמעט ואינו משחק בהם, אלא מעדיף להקשיב למוסיקה (הוא מאוד מוסיקלי), או לדפדף בספרים שלו, או להקשיב לסיפורים (שאנו מקריאים לו), או להביט בחלון, או "לשחק" עם הספרים והדיסקים שמונחים על המדף בספריה (להזיזם ממקום למקום). (אציין כי הוא אמנם סובל, לדעתי, מחרדה חברתית, אך הוא בהחלט תקשורתי). העובדה הזו גורמת לי דאגה הן לאור העובדה שקשה מאוד "לגרור" אותו למשחק משותף עימי, לצורך "תרגול" הדיבור עימו (בהתאם להנחיות קלינאית תקשורת), והן לאור חששי שזהו סימפטום לבעיה אחרת (הפרעת קשב או ריכוז או קשיי למידה, שידוע שנלווים לעיתים קרובות לאיחור שפתי, כאמור בני אובחן כסובל מדיספרקסיה שפתית). אנחנו ממתינים לתור במכון להתפתחות הילד, אך בינתיים אודה לך אם תוכלי לומר לאילו סוג של משחקים ניתן לצפות מילד בגילו, ולאיזה פרק זמן? האם אכן ההתנהגות שתיארתי מלמדת על בעיה? מה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב?
תודה רבה.